אליפות? מה שבאמת חשוב לבית"ר ירושלים עכשיו זה לשבור את המעגל

בעוד כמה שעות ייסגר חלון ההעברות באופן רשמי. אם לא יהיו הפתעות מיוחדות, ואין צפי כזה, זוהי רבותייבית"ר ירושליםלעונת 2025/26. יש יתרונות (סגל ישראלי נפלא), יש חסרונות (זרים ברמה של לאומית) - אבל נדמה שהגיעה העת להפסיק להתעסק בציפיות או באכזבות, במה היה יכול להיות אילולא, במה שלא קרה, ובמה אולי יקרה.

הגיע הזמן להתחיל להתעסק באיך עושים את זה יותר טוב. לברק יצחקי יש את התפקיד הכי קשה כרגע - לחבר את החלקים. אנחנו לעומת זאת חייבים לשבור את הגלגל שאנחנו מכירים כל כך טוב מהשנים האחרונות: יכולת חלשה, קריאות בוז, אווירה שלילית, התפרקות על הדשא וכו'. אסור לנו ליפול למלכודת הזו שוב.

הניצחון אתמול (שבת) על עירוני קריית שמונה אמנם לא יהיה זה שישבור את הגלגל, אבל זה היה ניצחון חשוב מאוד לכולם. לקהל, לשחקנים, לצוות הניהולי. אפילו לליגה. אמנם המרחק בין הפסד/תיקו לניצחון הדחוק שהושג אתמול הוא מהלך אחד או טעות אחת בהגנה כמו שלמדנו על בשרנו נגד הפועל תל אביב, וגם אתמול - זה לא היה רחוק משם. עם זאת, היו כמה דברים חיוביים מעבר לניצחון ולעוד שלוש נקודות.

עומר אצילי שומר על היכולת הגבוהה שלו מתחילת העונה, ירדן שועה לא במשחק גדול, אבל הרבה יותר טוב מכל המשחקים האחרונים ובמרחק של כמה ס"מ משער או שניים, לוקה גדראני עושה קולות של בלם, דור מיכה כרגיל עושה את העבודה ואריאל מנדי בעוד משחק סביר פלוס.

האם זה יספיק בהמשך? לא בטוח. מבלי לזלזל באף קבוצה, לוח המשחקים הקרוב מאפשר לצבור ביטחון, לסיים עם ההרפתקאות, לבסס הרכב שירוץ קדימה ולהגיע לגמר גביע הטוטו מול הפועל תל אביב בסוף אוקטובר עם מספיק ביטחון כדי לקחת תואר ראשון.

הקהל של בית"ר לעומת זאת, ממשיך באותה יכולת, ולמרות שריקת הפתיחה הסמוכה לצאת השבת, 13,000 אוהדים (!) הגיעו אתמול ודחפו את הקבוצה ברוב שלבי המשחק. למרות הכעסים והאכזבה מהיכולת והתוצאות בפתיחת העונה. אין מה לבוא בביקורת על הבוז - זו הדרך של רוב הקהל להביע את האכזבה שלו ולנסות להשפיע ולו במעט על המצב. זה מאוד לגיטימי מצד אחד, וזה לא מבטל את מה שכן עושים במועדון. אלו שמזלזלים במחאה של הקהל שוכחים שהלקוח תמיד צודק ושלא יזיק גם להקשיב לפעמים.

ננצח עם מה שיש

השבוע ניהלתי שיחה עם חבר טוב, אוהד בית"ר מושבע. השיחה התחילה בכעס ובאכזבה שלו מהביקורת שלי על ברק אברמוב ועל המועדון, וגם תזכורת חשובה שאנשים לא עומדים בתור כדי לקנות את בית"ר. מה שלקחתי מהשיחה הזו בעיקר זה שמה שרואים מכאן אולי לא רואים משם. כולם רוצים להצליח, גם אברמוב, אלמוג כהן ויצחקי. אף אחד לא רוצה להיכשל, זה בטוח.

בעידן שבו אנחנו נחשפים לאינסוף אנשים שמביעים דעתם ברשתות החברתיות, בפודקאסטים ובשיחות מסדרון - לפעמים אפשר לשכוח שבפועל אולי קורים דברים אחרים שאנחנו לא מודעים אליהם או מתעלמים מהם. קחו למשל את הרצון של כולנו לראות את בית"ר לוקחת אליפות אל מול הפער העצום שיש בתקציבים לעומת מכבי ת"א, מכבי חיפה, הפועל ובאר שבע. תוסיפו גם את הצורך בקצת מזל כדי לפגוע בשחקנים הנכונים ובעיקר בכך שהחוכמה בדיעבד לא באמת מקדמת אותנו (געגועים למיירון ג'ורג' ואיסמעילה סורו).

וזה מחזיר אותי להתחלה - זו הקבוצה! זה מה שיש ועם זה ננסה לנצח לפחות עד ינואר. אסור לנו כאוהדים לייצר את המעגל השלילי שבאף עונה לא באמת עזר או שינה משהו, הוא רק גרר אותנו למטה כדי שנתחיל מהתחלה. אולי הפעם נעשה משהו טיפה שונה. נחשוב חיובי, נסמוך על מה שיש ונדחוף קדימה כמה שרק אפשר. מקסימום נצליח!

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות