![[object Object]](/wp-content/uploads/2024/05/15/06/whatsapp-israelhayom-m-150-.gif)
הפועל תל אביב נגד בית"ר ירושלים בבלומפילד, דקה 4. השופט גל לייבוביץ' עוצר את המשחק, ניגש לקו האמצע ומדבר עם שוטר, שעל תג חולצתו מימין כתוב "מרחב איילון", ומשמאל שמו: "דודי שליו". "כרגע לא משחקים כי המגרש אפוף עשן", מדווח השדר עמיחי שפיגלר.
כעבור דקה וחצי הקצין מסיים שיחה במכשיר קשר ומסמן לשופט לחזור למגרש, בהינף יד שמזכיר את משה רבנו, רק בלי המטה. הצופים בבית לא נחשפו לתמונות, אך בזמן ההפוגה הספיקו לדחוף להם על המסך לא פחות מחמש פרסומות, כולל קריאה לבחור את "השחקן המצטיין".
דקה 13, עוד עצירה. לייבוביץ' רץ לשחקן הכי משמעותי במגרש עד כה, דודי שליו. "יש אבוקה דולקת בתוך הרחבה", מדווח השדר, אבל על המסך, מסך עשן רק במובן המטאפורי. מעשית, אסור להם להראות, לפי החוזה השערורייתי עם מנהלת הטיוח של ארז כלפון. ככה זה בפנטזי-ליג, הטלוויזיה הופכת לרדיו.
דקה 98. "הקהל בתוך המגרש. השופט סיים את המשחק", מדווח שפיגלר, כשהמצלמה מתמקדת באדומים החוגגים סביב עומרי אלטמן. לתמונה השתרבב בטעות גוף של אוהד כרסתן ומקועקע בלי חולצה, סמוך לקו ה-16. הוא הניח את כף יד ימין על שריר יד שמאל, במחווה מגונה לעבר הצד הצהוב-שחור.
"ועכשיו גם קהל של בית"ר ירושלים פורץ למגרש", גילה השדר, מחזה שלא נגלה לצופים בבית, על אף שהמשחק כאמור הסתיים. "גבירותיי ורבותי, אני שואל שאלה אחת: איפה המשטרה?", הרעים שפיגלר בקולו. שאלה טובה, אבל גבירותיי ורבותיי, יש עוד שאלה לא פחות מטרידה: איפה התקשורת? או כמו שנאמר: אם בארז מהמנהלת נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר?
שפיגלר שכח מזהבי
"עומרי אלטמן מספק לאוהדי הפועל ת"א את אחד הניצחונות הגדולים שלה בשנים האחרונות, ואולי את הניצחון המתוק ביותר בהיסטוריה שלהם, מול בית"ר ירושלים". כך צרח שפיגלר עם כיבוש ה-2:3 בתום תוספת הזמן בבלומפילד, והפעם לפחות הדציבלים תאמו לאירוע. אבל רגע, ייתכן שזה הניצחון המתוק ביותר בהיסטוריה של המועדוו מול בית"ר? מישהו שכח מה קרה בדקה ה-92 בטדי 2010?
התוצאה הייתה 1:1, גילי ורמוט בעט טיל מ-16 מטר חזק לפינה, אריאל הרוש הדף, ואחד בשם ערן זהבי ירה מקרוב לרשת, 1:2, שער אליפות! השדר, להבדיל אלף אלפי הבדלות, היה מאיר איינשטיין ז"ל. כלומר, ייתכן שזה היה השער המתוק ביותר בהיסטוריה של הפועל ת"א נגד בית"ר ירושלים, ששפיגלר שידר. חוץ מזה, מי רציתם שיתקן אותו, איתי שכטר? ב-2010 הוא היה על הדשא בטדי כשחקן, לא כפרשן.
משבר הגיל של עמיחי, גוטמן ורונן
קשקשני הכדורגל בישראל אוהבים מאוד לדבר על גיל השחקנים. כשהם מבוגרים, מחשבים את קיצם לאחור, ועד שימלאו להם 25, יכנו אותם "ילדים", אפילו שבעולם בני 17 כבר הביאו אליפויות ותארים בינלאומיים. עד כדי כך מעסיק את השדרים והפרשנים תאריך הלידה, ששחקנים יכולים מבחינתם להישאר שנתייים-שלוש באותו גיל.
"בן 19 בלבד, שחקן שגדל בנוער של טוברוק", הציג השבוע שפיגלר את ג'וסלין טאבי מהפועל פ"ת, בפתיחת המשחק מול מכבי ת"א. "שמע, זה חתיכת שחקן, טאבי. בן כמה הוא? 18? 19?", שאל אותו גוטמן לקראת תום המחצית הראשונה. "19", השיב לו השדר. מעט אחר-כך שחקן הכנף כמעט הרג ציפור, בכדור חופשי מכ-30 מטר, וגוטמן התייחס בהבנה: "זה חלק מההתפתחות של בחור בן 19. זה בסדר, זה מותר". יפה מצידו, אלא שאותו טאבי הוא יליד פברואר 2005, כלומר יחגוג בקרוב 21.
וזה עוד כלום לעומת תקציר המשחק שהקריאה מגישת "חדשות הספורט", מאיה רונן, כשאפילו הלילה היה עוד צעיר. "פתח תקווה איימה על השער בדקה ה-35", היא דיווחה, "דרור ניר הצעיר שלח בעיטה חזקה למסגרת". הכל מדויק, חוץ מזה שדרור הצעיר חגג לא מכבר 32. ככה זה כשמחפפים ומפזרים הצערות בלי כיסוי - ואין מבוגר אחראי.
