אל תתאכזבו: ההדחה של בית"ר ירושלים מאירופה תעשה איתה חסד

האמת? אולי לא כדאי לצאת מאוכזבים מהקמפיין האירופי של בית״ר ירושלים העונה. בניגוד לרוב הקמפיינים האירופיים שלה, בית״ר לא הודחה או הושפלה, ואפילו לא ביזתה את עצמה, לא על המגרש ולא ביציעים. להפך, תחושת ההחמצה האדירה מהמשחק נגד ריגה והפספוס של שלב הפלייאוף היא דווקא דבר מעודד מאוד לקראת העונה הקרובה.

אחרי המשחק בשבוע שעבר וכל רעשי הרקע מהשבוע האחרון, צריך הרבה אופי ולא מעט אומץ כדי לעלות למגרש בתחושה שאפשר לעשות כאן מהפך. עם עוד קצת מזל, המחצית הראשונה הייתה מסתיימת עם ארבעה או חמישה שערים. וכל זה ללא ירדן שועה, שישב על הספסל (קצת יותר מדי לטעמי), בלי דור מיכה הפצוע, ויש שיגידו שגם בלי ירין לוי, שחווה את "אפקט העונה השנייה" לשחקן צעיר בטדי. ראו ערך אביאל זרגרי ודוד קלטינס. בתקווה שלסיפור הזה יהיה סוף שונה.

ברק יצחקי ניצח והפסיד

המנצח הגדול של המשחק (ולצערי, גם זה שהפסיד לנו אותו) הוא דווקא ברק יצחקי. בעונה הקודמת, משחק ללא ירדן שועה היה מתכון בטוח להפסד. משחקים בלי דור מיכה ושועה ביחד, כשירין לוי משחק בדנידין, היו מבוא לאסון. איכשהו, המחצית הראשונה אתמול הייתה הטובה ביותר של בית״ר העונה, ולא ברור למה, אחרי 15–20 דקות של יכולת רעה במחצית השנייה, יצחקי לא מיהר להכניס את שועה, סילבה קאני ודור חוגי כדי לסיים את הסיפור מהר.

יודעים מה? אולי בכל זאת אפשר אפילו לצאת מחויכים מהקמפיין האירופי. בית״ר ירושלים של העונה לא בנויה לשחק בשתי מסגרות, לפחות לא עם הזרים הנוכחיים. בכל עמדה בה הוחלף שחקן זר מהעונה הקודמת, אין הרגשה של שדרוג. בעמדות מסוימות אפילו נדמה שהלכנו אחורה.

ג'ונבוסקו קאלו נותן עבודה, אבל לא כובש שערים ממצבים בטוחים. איילסון טבראש חמוד, אבל לא יכול להחזיק את האמצע בשום מצב. בראיין קראבלי זה רולטה רוסית שלא מפסיקה להפתיע. אריאל מנדי בסדר, לא מעבר. אם איכשהו היינו עושים סנסציה ומגיעים לפראג, זה היה נגמר רע מאוד.

ושלא נדבר על העובדה שקמפיין אירופי בלי טדי זה כמו החולצה המוזרה שבית״ר השיקה אתמול, לא ברור איך נותנים לדבר הזה לקרות. גם אצטדיון אלי אונאה בבוקרשט מרגיש כמו משחק חוץ עם רדיוס ביתי לאחי נצרת באצטדיון מרים בנתניה. ורק נקודת אור אחת יש מכל הדבר הזה, אלפי האוהדים של בית״ר (מלבד אלו שקיללו את סילבה) שליוו את הקבוצה ברומניה, בלטביה, במונטנגרו ובנמל התעופה בלוד. הקהל הכי טוב בארץ, בפער.

ירדן שועה - תקבל החלטה

ירדן שועה חייב, בשביל עצמו, להחליט מה הוא רוצה. השמועות על עימותים עם אוהדי הקבוצה בשבוע שעבר, הכותרות על חיפוש נואש של קבוצה מעבר לים, היכולת המוזרה בשני המשחקים האחרונים והעימות הלא עימות אתמול עם אלמוג כהן, כל אלו עושים נזק רציני. בעיקר לנו, האוהדים, אבל גם לירדן עצמו. תן עונה לפנתיאון, תביא תואר היסטורי, ובקיץ הבא תצא לאירופה בעמדה טובה יותר. אין הרבה הזדמנויות כאלה בליגה שלנו. תואר עם בית״ר ירושלים זה ממש לא תואר עם חיפה או מכבי, ובינתיים, עושה רושם שהעונה הזו היא פוטנציאל רציני להתמודדות חזקה על האליפות.

ביום שני יש משחק חשוב מאוד. ראשית, חייבים להוריד את כולם לקרקע. שנית, לשחק נגד הקבוצות הקטנות שעשו לנו בית ספר בעונה שעברה, זה האתגר האמיתי. לא חוכמה לבוא לסמי עופר או לבלומפילד עם סכין בין השיניים. צריך גם לאכול משחקים נגד קריית שמונה, טבריה והפועל חיפה. כשניצחון לוקח אותך לקרב של 90 דקות על התואר הראשון של העונה, כולם, כולל כולם, צריכים להיות מפוקסים ורעבים.

הבושה של אופ"א

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

ולסיום, כמה מילים על אופ״א: צבועים. טיפשים. גזענים. לא יודעים להבחין בין טוב לרע. בהתאחדות חייבים לעשות כל מה שאפשר כדי שהאירוע הזה לא יישכח להם. לקרוא להפסקת ההרג בעזה על כר הדשא, אבל לאסור שלט הקורא לשחרור חטופים ביציע, זו כבר הזיה מסוג אחר. מושחתים כבר אמרנו?