במכבי חיפה בנו עליו בצד שמאל, אבל בפועל ויטאל אנסימבה לא הצליח להשאיר חותם. עכשיו, כמה חודשים אחרי שעזב את ישראל, הוא פותח את הלב בריאיון בצרפת.
אנסימבה חשף את מה שלדבריו קרה מאחורי הקלעים, כולל מתיחות עם ברק בכר, פציעה קשה שלא טופלה כראוי - וצעד חד־צדדי מצד המועדון: חיפוש מגן נוסף, מבלי לעדכן אותו.
אל תחמיצו: הדיווחים, הניתוחים והסיפורים - הכל מחכה לכם עכשיו בעמוד הספורט של "ישראל היום" - לחצו כאן
"שמרתי כמה דברים טובים מהתקופה במכבי חיפה, גם אם לצערי הפציעות לא עזרו לי להשתלב טוב יותר בקבוצה", אמר. "זו הייתה גם החוויה הראשונה שלי בחו"ל, אבל אני שומר ממנה רק דברים חיוביים".
בהמשך הסביר מדוע לא הרבה לשחק: "בעקבות חוסר ההכנה שהייתה לי בבורדו, כשחתמתי הם התחילו את הפעילות מיד - והכניסו אותי ישר למים. באותו שבוע שיחקתי, וזה היה בעומס, בקור של 4 מעלות".
אינסמבה הוסיף: הגידים שלי לא עמדו בזה. הייתה לי פציעה בגיד אכילס מהעונה הקודמת בבורדו, ועדיין ניסיתי להמשיך, כי ידעתי שהשקיעו בי. זו הייתה טעות - הייתי צריך לעצור.
התרסקות היחסים עם מכבי חיפה וברק בכר
אנסימבה הפנה אצבע מאשימה כלפי ברק בכר: אמרתי מאמן שיש לי כאבים, הוא ידע, והוא עדיין שיתף אותי. אבל ברגע שהתחלנו להפסיד, הוא החליט שהוא רוצה שחקנים ב־100%".
הוא העיד על החמרת הפציעה שלו ולא חסך בביקורת על המועדון הירוק: "ניסיתי להישאר מקצוען, ישבתי על הספסל, שיחקתי למרות הפציעה. אבל אחרי חודש נמאס לי - ממש כאב לי. כל בוקר קמתי בצליעה. במקום לחשוב על כדורגל, חשבתי על הגיד שלי. ביקשתי לעצור, אבל במועדון לא רצו – אמרו שזה רק סדק. הטעות שלי הייתה שסיפרתי להם ששיחקתי עם זה בבורדו, אז הם חשבו שאני יכול להמשיך. אבל זה היה גרוע יותר - סדק, דלקת, הכול. זה היה מאוד מסובך".
גם הקשר עם המאמן, לדבריו, התרסק: "במהלך השיקום של שישה עד שמונה שבועות הוא לא דיבר איתי בכלל, וכשחזרתי זה היה אותו דבר. הקשר התפרק. שיחקתי עוד קצת בסוף העונה, אבל הנזק כבר נעשה".ס;
ואז, לדבריו, הגיעה עוד הפתעה: "בינואר הם רצו להביא מגן שמאלי מאחורי גבי, בלי לספר לי. זה פגע באמון. הוא כבר לא בטח בי, וגם לי לא היה ביטחון בו. זה היה מאוד מסובך להמשיך ככה".
"בחיפה היו אזעקות – מתרגלים לזה"
אנסימבה גם התייחס למצב הביטחוני בארץ:
"כשהגעתי זה היה בסדר. אחר כך הייתה המלחמה עם לבנון והתחילו אזעקות כמעט כל יום בחיפה, במשך שבועיים־שלושה. זה מצער, אבל מתרגלים לזה. לפעמים הייתה אזעקה באמצע אימון. ירדנו למקלט, ואחר כך חזרנו להתאמן כרגיל".
לסיכום אמר: "אם הכול היה הולך טוב - אולי הייתי נשאר. אבל מה שקרה עם איראן דחק את זה. היה לי מזל איפה שגרתי, אבל הפציעה והמצב הכללי לא איפשרו לי להצליח".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו