אוהד בית״ר אמיתי יודע שכדי להגיע לרגע של אושר עם הקבוצה הזו, צריך לסבול לא מעט בדרך. רצוי כמה שיותר. וזה בערך מה שהיה אתמול (חמישי) במשחק נגד סוטייסקה בו הצליחה בית״ר למנוע מתקשורת הספורט בישראל לשלוף מהארכיון את רשימת ההשפלות הגדולה של הכדורגל הישראלי באירופה - כתבה ממוחזרת שאיכשהו המועדון מככב בה לא מעט - ולחזור מפיגור 2:0 בדרך לניצחון 2:5.
המזל הגדול הוא ששוב פעם ההתקפה הצליחה איפה שההגנה נכשלה. ולמרות התקפי הלב, אולי זה דווקא משהו טוב. אולי אפשר להמר על התקפה ולקוות שההגנה איכשהו תתייצב. כמעט כמו כל עונה בשנים האחרונות.
אוהדי בית״ר הם הדבר הכי טוב בכדורגל הישראלי, ולעניות דעתי יכולים בקלות להיות גם בטופ האירופי (כשהם רוצים כמובן). מאות הסרטונים בטיקטוק ובאינסטגרם מראים רק חלק מהטירוף שידעה בוקרשט ב-48 השעות האחרונות. זה התחיל בשדה התעופה, המשיך בטיסה, עבר לבריכה בבית המלון, אחר כך ברחובות העיר ועד לעידוד בלתי פוסק לאורך כל המשחק כאילו מדובר במשחק ליגה נגד הפועל תל אביב.
זה היה כל-כך יפה, בסקאלה של ״איזה טיפשים שלא טסנו״ ועד ל״רק שלא נפסיד אחרי כל החגיגות האלה״. שאפו ענקי לכל מי שהיה שותף. את הכוכבית הקטנה (או שאולי הגדולה) השארתי לסוף.
בואו נדבר במספרים: 7 שערים הבקיעה בית״ר ירושלים ב-2 המשחקים נגד סוטייסקה. בכל ה-7 מעורבים שני השחקנים הישראלים הכי טובים בליגה נכון להיום - עומר אצילי וירדן שועה. שועאצילי אם תרצו. וזה בדיוק מה שאנחנו רוצים ומצפים לראות משני הכוכבים הענקיים האלה.
עומר אצילי עם 100% במשחקים רשמיים העונה - 3 שערים ב-3 משחקים. ואם תרצו אז הוא הבקיע עוד 2 במשחקי ההכנה. ירדן שועה עם 3 בישולים במשחק אתמול ו-2 שערים סה״כ ב-2 המשחקים. קאלו סוף סוף כובש וכשבית״ר תוקפת, זה נראה מבטיח.
אבל כמו תמיד, שוב חוזרים להגנה. זה נהיה כבר ריטואל קבוע שצריך להסביר. זה בסדר לספוג שערים (בטח אם כבשת יותר), אבל הצורה, אוי הצורה. טעויות לא מחויבות מהמציאות, בשני השערים, שניהם של מי שאמור לסחוב את ההגנה העונה. לא מאמין שאני כותב את זה, אבל אני מתחיל להתגעגע לז'אן מרסלן. בית״ר חייבת בלם ברמה גבוהה הרבה יותר, ואם השמועות נכונות, יהיו בשורות מעניינות אחרי תשעה באב בהקשר הזה.
הסיבוב הבא אמור להיות הרבה יותר מורכב. גם הקבוצה. גם היעד הפחות נגיש. ובעיקר הציפיות שממשיכות לעלות. כמו בסיבוב הקודם, גם כאן בית״ר מתחילה בחוץ, ועם תוצאה טובה - בוקרשט תלבש שוב צהוב שחור, ככל הנראה עם הרבה יותר אוהדים הפעם, במה שאולי יסלול את הדרך לשלב הפלייאוף.
ושום מילה על העובדה שאחרי שנים של עקיצות, בינתיים מי שאוספת הכי הרבה נקודות לטובת הדירוג של ישראל היא בית״ר ירושלים, בזמן שמכבי תל אביב הודחה מליגת האלופות והפועל ב״ש סיימה את דרכה באירופה. חמסה חמסה שום בצל.
לאוהדי בית״ר יש זיכרון טוב. לאנשים האלו שהקבוצה לא באמת מעניינת אותם, כנראה שאין זיכרון בכלל. האירועים בשרלרואה עדיין מהדהדים לרובנו, ובמקום שכל אירופה תשאל מי זה הקהל המטורף הזה?, די בקלות זה היה יכול להסתיים באיזה קהל של חוליגנים!
המרחק בין ״מופע פירוטכני מרהיב״ לבין ״פיגוע תדמיתי לישראל״ הוא לא רק המרחק בין צהוב של בית״ר לאדום של הפועל (טוב, בעצם קצת כן), הוא בעיקר המרחק בין לפגוע בקבוצה באמצעות קנסות בסדר גודל משמעותי וגם להפעיל את העונש על תנאי של משחק חוץ ללא קהל.
הייתי מצפה מהמועדון לטפל באנשים שמובילים את זה שוב ושוב (לא שכחנו את הזיקוק שפגע בילד בסוף העונה שעברה), אבל ברק אברמוב בחר בגישה אחרת ובינתיים זה עשוי להצליח לו. שורת תחתונה - בואו נשאיר את האבוקות ביציע ולא על המגרש. קשה? לא קשה!
