"קלטת את האחים דאפה? לפני רגע הם עוד רצו לנו בין הרגליים במגרשים בתקווה – תראה איפה הם כיום!". בשבת האחרונה, השם דאפה שוב תפס את הכותרות בכדורגל הישראלי. הפעם לא מדובר בדניאל בן ה־17, שנרכש הקיץ על ידי הפועל תל אביב ממכבי נתניה ב־1.8 מיליון יורו וכבר כבש בגביע הטוטו. מדובר באחיו הצעיר, ישראל.
בגיל 16 וחצי ישראל ערך הופעת בכורה בבוגרים של הפועל ירושלים, וגם הוא כבש, מול אותה יריבה: הפועל פתח תקווה. שער הנגיחה המרשים של דאפה בשבת הפך אותו לאחד הכובשים הצעירים ביותר במסגרת בוגרים בכדורגל הישראלי.
אז נכון שהנתונים ההיסטוריים של גביע הטוטו לא עקביים, ושלב הבתים במפעל נחשב למסגרת חצי רשמית, אבל השער הזה כלל את דאפה בחברה טובה. קצת אחרי מוטל'ה שפיגלר שכבש בליגה הארצית בגיל 16 וארבעה חודשים, ומעט לפני אורן מוחרר שהרשית בגיל 16 ושבעה חודשים בליגה הלאומית - הישג שהוא עצמו עוד יכול לשבור.
הערב, בגביע הטוטו, שני האחים צפויים להיפגש לראשונה על כר הדשא: הפועל ת"א נגד הפועל ירושלים. רגע מיוחד, סמלי. כי בעוד מפגשי אחים הם לא דבר נדיר בכדורגל הישראלי, הסיפור של האחים דאפה – ושל ישראל במיוחד – הוא כבר משהו אחר לגמרי.
סיפור חיים לא פשוט
ישראל דאפה הוא שנתון 2009. נולד בשכונת התקווה למשפחת מהגרים מגאנה, ממעמד סוציו־אקונומי נמוך, עם סיפור חיים לא פשוט. הוא הקטן. דניאל התחיל בכפר שלם, ישראל התחיל בבני יהודה – אבל מצא בית אמיתי בהפועל ירושלים, שאליה הצטרף בגיל 12. גם האח דניאל היה בדרך לירושלים, אך לבסוף עבר לנתניה בעקבות סוגיית פיצויים לסוכן.
בעונה האחרונה ישראל הבקיע 35 שערים בכל קבוצות הנוער של המועדון – נערים א', ב' ונוער. בעונה שלפני כן 18 שערים. מספרים שדחפו אותו לקדמת הבמה באחת ממחלקות הנוער הפוריות בארץ, זו שהוציאה שמות כמו כארם זועבי, ליאור קאסה, אוואקה אשטה, איינאו פרדה ואחמד סלמן. בקיץ האחרון חתם על חוזה לשלוש שנים, הצטרף למחנה אימון הבוגרים בפולין ואף שיחק בנבחרת ישראל עד גיל 17.
העונה הוא מקבל את ההזדמנות הראשונה שלו, וזה לא מובן מאליו.
כשהגיע לירושלים, ישראל היה ילד בלי מעמד מוסדר, עם נעליים במידה 46.5 – אבל גם עם רצון גדול להצליח בכדורגל. בהפועל ירושלים דאגו לו להכל: דיור, ציוד, חינוך, ארוחות צהריים, תמיכה אישית.
ישראל הצטרף לפנימיית חוות הנוער הציוני בעיר, בליווי משפחה תומכת. זה לא היה קל. לא בפנימייה, לא בקבוצות, שבהן לא הבריק בהתחלה, ולא כשברקע ריחפה ההשוואה לאח הגדול דניאל שכיכב בנתניה. אבל בירושלים לא ויתרו. "גם אם רק נהפוך אותו לאדם טוב – הצלחנו", אמרו שם.
עם הזמן, וההתמדה של ישראל ושל המועדון, הוא פרח. המשפחה המלווה הפכה למשפחה מאמצת לכל דבר, והשחקן התחבר. לקראת העונה החדשה בירושלים ביקשו אישור מיוחד מההתאחדות לשלבו בגביע הטוטו, כיוון שטרם הגיע לגיל 16.5 – והצעד השתלם. שער בכורה, ועיניים רבות שכבר בוחנות את הדרך של החלוץ הצעיר. אבל אסור להתבלבל ולחשוב שמדובר בסיפור הצלחה אינסטנט. ישראל לא היה כוכב מגיל צעיר. הוא ילד שעבד קשה, לקח את ההזדמנות, והמערכת תמכה בו. זו הצלחה קטנה של ילד, של מועדון ושל השקפת עולם.
"כשהיו קטנים, אף אחד לא חשב שהם יהפכו לכוכבים. בתקווה יש מלא כישרונות – אבל מה שהיה לאחים דאפה זו אהבה אמיתית למשחק", מספר מוחמד דאוד, שחקן מהשכונה. "הם תמיד ניסו להידחף לאימונים של הגדולים בבית דני, היית מוצא אותם שם גם אחרי כיבוי האורות".
הילדות בשכונת התקווה
והם לא לבד. בשנים האחרונות הפכה דרום תל אביב – התקווה, שפירא, כפר שלם – לאחת הקרקעות הפוריות ביותר לכישרון ספורטיבי גולמי. זה לא רק כדורגל – גם אצנים כמו בלסינג אפריפה או ג'מאל עבדלאמאג'י, וגם כדורגלנים כמו טימותי מוזי או סילבה קאני. הדור הזה גדל כאן, מדבר עברית, מתנהל כישראלים, אך הממסד עדיין מתקשה להכיר בהם לגמרי.
בדצמבר האחרון האחים דאפה קיבלו אזרחות ישראלית אחרי שוויתרו על זו הגנאית. ההתאחדות הגנאית כבר סימנה אותם, ואף ניסתה לזמן את דניאל. ההתערבות של משרד הפנים, בלחץ ההתאחדות הישראלית, דאגה שהאחים ילבשו כחול־לבן ועשויה להפוך לתקדים, ולא רק עבור הכדורגל, כי מאחורי כל ישראל או דניאל דאפה יש עשרות אחרים שלא מצליחים. הבירוקרטיה, העומס, הפערים, היעדר התשתיות – כל אלה עוצרים חלומות בתחילתם.
"למצוא כישרונות בדרום ת"א ולהפוך אותם לספורטאים מקצוענים זה לא כל כך פשוט כמו שזה נשמע", אומר ל"ישראל היום" גורם באחת ממחלקות הנוער הגדולות בארץ. "זה דורש השקעה וירידה לפרטים הקטנים, ומלחמה יומיומית כדי שזה יידבק ויצליח".
האם ההצלחה וההייפ סביב האחים דאפה יגרמו לעוד מועדונים לאתר עוד כישרונות בשכונות דרום ת"א, במגוון גילים רחב יותר? יכול מאוד להיות שכן. בכל מקרה, הערב, אם שני האחים דאפה יהיו על הדשא בו־זמנית, זה יהיה רגע סמלי לתופעה שתופסת תאוצה בשנים האחרונות, משנה ומגוונת את הכדורגל הישראלי.
פירות ראשונים של פוטנציאל אדיר שגלום בבני המהגרים, בשילוב ההשקעה של מועדונים כמו הפועל ירושלים ומכבי נתניה בקליטה של הנערים הצעירים הללו, תמיכה בהם וחינוך שלהם דרך הכדורגל, בלי קיצורי דרך.
