"קשה להסביר במילים מה זו אליפות עם בית"ר ירושלים"

אישטוון "סטפן" שאלוי הוא אחד השמות הראשונים שעולים בראשו של כל אוהד כדורגל ישראלי שחושב על שחקן זר שהתחבר לארץ לאורך השנים. בראיון מיוחד ל"ישראל היום" מביתו החדש בסלובניה, שם הוא משמש מנהל ספורטיבי בליגה השנייה המקומית, שאלוי משתף בלבטים הכרוכים בהגעה לישראל בשנות ה־90, בחוויות שונות מתקופתו המוצלחת בבית"ר ירושלים, ובאהבה הגדולה שמדינתו, הונגריה, מרעיפה על ישראל, במיוחד בימים מורכבים אלו.

"מאז שפרשתי שימשתי מנהל ספורטיבי ומנכ"ל בכמה מועדונים, ועכשיו אני המנהל הספורטיבי של קבוצת Naftalendva מסלובניה שקרובה לגבול עם הונגריה. לבעלים היו שני מועדונים, אחד בסלובניה ואחד בהונגריה, ואני מכיר אותו לא מעט שנים", הוא מספר. "לאחרונה הקבוצה ירדה לליגה השנייה בסלובניה, והמטרה השנה היא להחזיר אותה כמה שיותר מהר לליגה העליונה. הליגה פה תחרותית, רק קבוצה אחת עולה אוטומטית, אז זה לא יהיה פשוט, אבל יש לנו תשתית טובה ומתחילים את העונה אופטימיים".

אל תחמיצו: הדיווחים, הניתוחים והסיפורים - הכל מחכה לכם עכשיו בעמוד הספורט של "ישראל היום" - לחצו כאן

היית לאחרונה בביקור בארה"ב אצל בנך דניאל במשחק ב-MLS. דניאל שיחק עם גדי קינדה בקנזס סיטי. הבנתי שהם היו חברים מאוד קרובים. איך הוא הגיב כשנודע שגדי נפטר?

"עוד לפני שנודעו החדשות על המחלה של גדי באופן רשמי, פגשתי חבר טוב שלי מהארץ שעובד כרופא והוא ציין שהוא שמע שהמחלה עמה גדי מתמודד מורכבת מאוד. כשסיפרתי לבני, דניאל, הוא סירב להאמין, וכמה ימים לאחר מכן זה כבר הפך לרשמי. גדי עוד הספיק לשלוח לקנזס מסר אחרון, וידאו, שבו הוא משתף על הרצון שלו להילחם עד הסוף ולא לוותר, אבל לצערנו זה לא מה שקרה.

"הם היו חברים מאוד טובים, כולם במועדון היו בשוק טוטאלי ממותו של גדי. נכחתי במשחק הראשון של קנזס לאחר פטירתו של גדי והקהל והמועדון עשו וימשיכו לעשות הכל כדי להנציח אותו ואת זכרו. בתור אב לילדים בעצמי, הייתי בהלם ועצב גדול. אני תמיד מנסה להזכיר לעצמי וזה משהו שלמדתי מהתקופה שלי בישראל - חשוב ליהנות מהחיים עד כמה שניתן, כי הם לא צפויים".

הונגריה הפכה לבית של הכדורגל הישראלי בזמן המלחמה כשהנבחרת וחלק מהקבוצות מארחות במסגרות האירופיות שלהן בהונגריה. למה כל כך חשוב להם להראות סולידריות עם ישראל בתקופה כל כך מורכבת?

"זה קשור גם לראש הממשלה שלנו, ויקטור אורבן, ולעקרונות שבהם הוא דבק. אחד מהם הוא חשיבות הספורט, ובמיוחד כדורגל - זה ענף שהוא השקיע בו רבות בעשור האחרון. אני חושב שגם המאבק בגזענות פה בהונגריה השתפר מאוד בשנים האחרונות עם אוהדי הכדורגל וזה בא לידי ביטוי בחברה. החברה ההונגרית ברובה המוחלט תומכת בישראל, ועבורי זה מיוחד וגורם לגאווה גדולה.

"אני יודע יותר טוב מכולם פה בהונגריה איך זה מרגיש לחיות בישראל בזמן מלחמה ולהתמודד עם מציאות כל כך קשה. נבחרת ישראל והקבוצות הישראליות מתקבלות פה בחיבוק חם ובאירוח מכל הלב, והלוואי שזה היה המצב לא רק בהונגריה אלא בכל מקום אחר בעולם".

אתה אחד הזרים הכי מחוברים לישראל ששיחקו אצלנו אי־פעם. מה גרם לך להתאהב בישראל כמדינה?

"לפני שאשתי ואני הגענו לישראל, כל חיי לא הבנתי מדוע אנשים נטפלים ליהודים ולמה תמיד יש בעיות במזרח התיכון. בהתחלה הייתי אמור להצטרף בכלל למכבי ת"א, הם הזמינו אותי למבחנים במחנה קדם העונה שלהם בהולנד, אבל אברם גרנט החליט שלא להחתים אותי. בית"ר שמעו על זה ושלחו לי שני כרטיסי טיסה ארצה, ובכלל לא התלבטתי אם להגיע או לא.

"אשתי ואני למדנו ליהנות מהכדורגל בישראל, אבל חשוב עוד יותר - למדנו איך ליהנות מהחיים במקום שונה לחלוטין. התחברנו לעיר ולאנשים, חגגנו חגים - יהודיים ונוצריים - ביחד. עזבתי את ישראל לפני יותר מ־20 שנה, ועד היום לא חולף יום בלי שאני מקבל הודעה מחבר ישראלי, מישהו ששיחק איתי או אוהד שזוכר אותי. זה קשר מיוחד".

אף פעם לא היה באמת שקט בארץ, גם בתקופה שבה אתה הצטרפת לבית"ר היה מתח.

"זאת אולי הבעיה עד היום לגבי ישראל, אנשים קוראים את החדשות מבחוץ ולא באמת מבינים את המציאות במדינה. זה משהו שניסיתי שוב ושוב להסביר לאנשים שלא גרים בה ושמעולם לא ביקרו בה. היו פעמים שאני בעצמי הלכתי ברחובות העיר, שמעתי שמשהו קרה בשוק לדוגמה, אבל אני עצמי לא חשתי את זה על בשרי, החיים נמשכו כרגיל, ורק כשהגעתי הביתה ראיתי בחדשות שהיה אירוע ביטחוני. זאת היתה תקופה מתוחה, אוטובוסים התפוצצו, וכל פעם המשפחה בהונגריה התקשרה אלינו בבהלה לוודא שאנחנו בסדר ולא נפגענו. אבל אחרי שנתיים הם הגיעו לבקר וראו בעצמם את המציאות". 

היום שבו אוחנה עזר לאשתו

שאלוי נחשב לאחד הכוכבים הכי גדולים של בית"ר בין 1994 ל־1999, זכה בתואר מלך שערי הקבוצה שלוש פעמים ובשתי אליפויות, והזיכרונות כמובן יישארו איתו עד יומו האחרון. "לזכות באליפות עם בית"ר, קשה לתאר את זה במילים, את הטירוף עם האוהדים. הזהירו אותנו מראש שבשריקת הסיום אנחנו חייבים לרוץ לכיוון חדר ההלבשה, אבל אמרתי לעצמי 'אין מצב!'", הוא אומר בהתרגשות גדולה.

"אני זוכר את חגיגות האליפות הראשונה שלי ב־1997, האוהדים היו באקסטזה ורצו לקרוע את החולצות שלנו. אחרי החגיגות המשוגעות של אותה אליפות כבר ידענו שבית"ר הגדולה חוזרת למסלול ההצלחה ולמקום שלו היא ראויה. לא אשכח את המפגש שלי עם אחד הספונסרים של הקבוצה כשהגעתי, אילן רג'ואן - הדבר הראשון שהוא עשה היה להראות לי וידאו של חגיגות האליפות מעונת 1992/93 כדי שאבין היטב לאיזה מקום מיוחד הגעתי". 

שיתפת בעבר שאתה עד היום בקשר עם אלי אוחנה, שעבור האוהדים הוא היה אליל. תן לנו דוגמא מהתקופה שלכם ביחד, איך זה בא לידי ביטוי ביום יום?

"אני זוכר שפעם שיחקנו טניס בחדר ההלבשה אחרי אחד האימונים ואלי היה השופט, כולם קיבלו באופן אחיד את כל ההחלטות שלו, אבל פעם אחת אני התנגדתי בקולניות. התחלנו להתווכח וצעקתי לעברו, 'מי אתה בכלל?!', וכולם בחדר ההלבשה היו בהלם. כנראה שבעצמי לא הבנתי עד כמה זה היה 'ביג דיל', אותה סיטואציה מול אלי מול יתר השחקנים, ואלי ענה לי, 'אתה יודע מי אני? אני אחליט אם אתה תישאר פה בבית''ר, או לא!'. למדתי את הלקח באופן מיידי.

"עבורי כהונגרי, זה היה שונה כי בהונגריה היינו מדינה קומוניסטית בעבר כשכולם היו שווים, פחות או יותר. אלי היה המנהיג של בית''ר, הכוכב הבלתי מעורער, אחרי אימונים הוא היה נכנס ומדבר חופשי עם צוות האימון, בארוחות קבוצתיות הוא ישב עם ההנהלה שנתנה לו את הכבוד. כשהיינו מגיעים לחתונות של שחקנים, הוא דאג להיכנס לאולם עם משה דדש ואברהם לוי, זאת הייתה הצהרה של כבוד"

"היה פעם שספגנו עונש רדיוס ולאף אוהד אסור היה להגיע למשחק שלנו, אבל אישתי התעקשה להגיע לכל משחק שלנו, בבית ובחוץ. דיברתי עם אלי ואמרתי לו שיש לי בעיה ושאם אני לא רואה את אישתי ביציע, אני לא משחק כמו שצריך. אלי ענה לי, 'אל תדאג', הוא לקח את אישתי מחוץ לאצטדיון, חלף על פני כל השוטרים שלא שאלו שום שאלה ולא עצרו אותו בדרך ליציע, היא התמקמה בטריבונה וצפתה לבדה במשחק. אפשר היה לסמוך על אלי, לא רק שהיה לו סרט הקפטן, הוא היה מנהיג ותמיד ידעת שהוא יהיה שם עבורך".

עד כמה אתה עוקב כיום אחרי הקבוצה?

"אני עוקב אחרי כל התוצאות של הקבוצה, אבל לא יוצא לי לצפות במשחקים שלה בשידור חי. המועדון עבר המון שינויים בשנים האחרונות, ולא מעט בעלים עברו שם. זאת סיטואציה שונה, לדוגמה, ממה שקורה במכבי חיפה, כשיענקל'ה שחר בראש המערכת כבר שנים רבות. אני עדיין בקשר מאוד קרוב עם אוהדים של הקבוצה שמסמסים לי. שימח אותי לראות את השיפור שלהם לאחרונה, היתה להם עונה טובה ואני מקווה שיהיה להם קמפיין מוצלח העונה באירופה".

בית''ר תתחיל את המסע שלה באירופה בקרוב בשלב המוקדמות של הקונפרנס ליג. מה הסיכוי שלה לעבור את הסיבובים המוקדמים ולהעפיל לשלב הבתים?

"כשאני משווה את התקופה שלי בבית"ר להיום, כן צורמת לי העובדה שלא הצלחנו באירופה, כי אני חושב שהיה לנו פוטנציאל גדול להצליח גם מחוץ לישראל. המפעלים האירופיים השתנו מאוד - בזמננו פגשנו יריבות חזקות כמו בנפיקה, ריינג'רס, וראינו מועדונים אחרים - הפועל ת"א לדוגמה - מצליחים באירופה. כיום לדעתי יש לבית"ר סיכוי טוב יותר, ורואים גם קבוצות ישראליות מתקדמות לאורך השנים. לשחק בארץ זה יתרון, גם בגלל מזג האוויר בקיץ, במיוחד במקום כמו טדי, כי יריבות אירופיות מרגישות שלא בנוח לשחק שם. אם ההגרלה תהיה סבירה עבור בית"ר והם ישחקו כיחידה מלוכדת, הם יכולים לעשות דברים יפים השנה".

ה"בית" של בית''ר באירופה יהיה ברומניה, מדינה קרובה מאוד להונגריה. מה הסיכוי שתקפוץ לאחד המשחקים לעודד ולתמוך?

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

"זה לא יהיה קל, כי אני עכשיו בסלובניה ועסוק מאוד עם המועדון שלי בהכנות לעונה החדשה. אני עוקב מרחוק, מקווה שיגיעו הכי רחוק שאפשר ומחזיק להם אצבעות".