בירם כיאל ל"ישראל היום": "עברתי 14 ניתוחים, גם כשליברפול רצתה אותי"

״אף פעם לא עניינו אותי יותר מדי גולים ובישולים. מה שעניין אותי זה להצליח עם הקבוצה שלי ולהישאר רלוונטי ברמות הכי גבוהות. בכדורגל, הסבל הוא חלק בלתי נפרד מההצלחה. אם אתה והסביבה הקרובה יודעים להתמודד עם הסבל - תצליח. זה הכדורגל".

ביום חמישי שעבר, בגיל 37, תלה בירם כיאל את הנעליים רשמית. כמעט שנתיים לאחר הפציעה שמנעה ממנו לחזור למגרשים, בראיון מיוחד ל״ישראל היום״ הוא מדבר לראשונה לעיתון על כל מה שעבר, ומשלים סיפור חיים יוצא דופן של שחקן שיצא מסמטאות הכפר ג׳דיידה־מכר שבצפון, והגיע עד לליגת האלופות והפרמייר ליג. קריירה שידעה שיאים מדהימים, פציעות קשות, פריצות דרך, ובעיקר התרוממות מחדש אחרי כל מכשול.

״במגרש, הבנתי ישר שזה שונה״

הפעם האחרונה שכיאל שיחק הייתה לפני כמעט שנתיים, כאשר נפצע במשחק של בני סכנין מול הפועל פתח תקווה בספטמבר 2023. "ברגע שזה קרה, ידעתי שזה יותר מפציעה רגילה. אבא שלי הגיע אליי לדשא, חיבק אותי, החזקתי לו את היד ואמרתי לו 'אבא, אתה גאה בי?' – כי הבנתי שזה נגמר. זו הייתה פציעה של תאונת דרכים".

מאז הוא עבר שיקום מפרך וכמה ניתוחים, החל לסייע לבני סכנין בפן המקצועי וגם התחיל ללמוד ניהול מקצועי וניהול ספורט. "השנה וחצי האחרונות הכינו אותי לרגע הזה של הפרישה. זה לא פשוט אף פעם להיפרד, אבל אני מוכן להתחיל את האתגר הבא".

הילד מג׳דיידה שחלם על אייאקס - והגשים

כיאל גדל בבית של כדורגל, עם שני דודים, חמודי ו-ווהיב, שהיו שחקנים. הוא שיחק בכל מקום. ברחוב, בבית הספר, במתנ"ס - עד שהגיע למכבי חיפה. אחרי חצי שעה באימון מבחן, המאמן אמר לו: ״צא החוצה - התקבלת".

מאז, כל יום היה מסע של שעות שכלל ריצה מהכפר לאוטובוס שייקח אותו. תחנת הרכבת בעכו, נסיעה לחיפה, אימון ואותה דרך בחזרה. כשאמר לחברים בבית הספר שיום אחד "אשחק באייאקס“ הם צחקו. הם לא ידעו שתוך כמה שנים, כיאל יכבוש מול אותה אייאקס בליגת האלופות.

"תמיד הרגשתי שיש בי משהו שונה. מגילאים צעירים שיחקתי עם גדולים ממני, ותמיד עמדתי בקצב. מההתחלה הייתה לי אמונה שלמה שאני יכול להצליח ברמות הגבוהות".

במכבי חיפה הוא קפץ שנתונים, הפך לשחקן הרכב בגיל צעיר, זכה באליפות ועלה לליגת האלופות. "למרות הקמפיין הלא מוצלח בליגת האלופות (0 נקודות ו-0 שערים), אני רואה בזה אחד ההישגים הגדולים של מכבי חיפה. עם תקציב לא מופרז, עם שלד של שחקני בית צעירים, יניב קטן כמנהיג, ניר דוידוביץ' בשער - היינו שם ושיחקנו. ברמה האישית חוויה אדירה שהכינה אותי לשלב הבא“.

מחיפה כיאל יצא לסלטיק הסקוטית, ובמובן מסוים, הפך לסוג של אבטיפוס. זה לא שמכבי חיפה לא הוציאה שחקני נוער עד אז, אבל הוא הפך לפנים המוצלחות של המחלקות הצעירות במועדון הירוק.

העובדה שהוא הוא - ערבי, שבא מלמטה, שלא מתבייש ומדבר ומנהיג על המגרש, גרמה לאלפים במגזר לחלום שזה אפשרי ולנסות להצטרף למחלקת הנוער הירוקה. ככה הפופולריות של מכבי חיפה בחברה הערבית הרקיעה שחקים, אפילו יותר ממה שהייתה עת כיכב אצלה זאהי ארמלי הגדול. במידה מסוימת, את ההשפעות של הצלחת כיאל בגילאים הצעירים והמכירה שלו לחו״ל, אפשר לראות גם בימינו אנו עם ענאן חלאילי, שיצא מחיפה לבלגיה והצליח בענק.

הקפטן הזר הצעיר ביותר בסלטיק

עם ההגעה לסלטיק לכיאל היה קליק מיידי עם המאמן, האוהדים והמועדון. הוא היה הזר הצעיר ביותר שנשא את סרט הקפטן של המועדון במשחק רשמי - ועוד בדרבי מול ריינג'רס. "חוויתי שם הכל - תהילה, משברים, קהל מטורף. זה עיצב אותי ובנה אותי".

משם המשיך לברייטון, הפך לבורג מרכזי בעלייה ההיסטורית לפרמייר ליג ונבחר לשחקן העונה של האוהדים. "זה המועדון שהכי התחברתי אליו. המאמן כריס יוטון היה הכי טוב שעבדתי איתו".

הוא שיחק מול השמות הגדולים בעולם - מסי, רונאלדו, סלאח, צ'אבי, ופירלו שעל שמו קרוי בנו הבכור. אבל לצד כל ההצלחות – הגיעו גם המכות הקשות של הפציעות.

"עברתי 14 ניתוחים בקריירה. שברים ביד, ברגל, פציעות חוזרות. ברגעי מפתח. בדרבי מול ריינג׳רס, כשליברפול רצו להחתים אותי וקני דלגליש דיבר איתי, אבל לא ויתרתי. הדרייב הזה - של לרצות יותר, לא להסתפק במה שהיה עד עכשיו - הוא מה ששמר אותי בטופ. זה, וזה שאשתי והמשפחה שלי היו איתי לאורך כל הדרך".

הנבחרת, הזהות והסמל

עם 47 הופעות במדי נבחרת ישראל, כיאל הוא השחקן הערבי עם מספר המשחקים השני הכי גבוה במדים הכחולים. "הנבחרת תמיד הייתה כבוד עצום עבורי. לצערי הפסדתי הרבה משחקים בגלל פציעות, אבל בכל פעם שלבשתי את המדים - נתתי את הכל".

השילוב הזה - שחקן ערבי מוביל בנבחרת ישראל, היה לא פעם שנוי במחלוקת, אך מבחינת כיאל, הוא ראה בזה שליחות. "כשהצלחתי, זה נתן השראה לאחרים מהחברה שלי. כל ילד שראה אותי האמין שגם הוא יכול. שמח שהייתי אחד מאלו ששבר את תקרת הזכוכית הזו“.

השליחות בסכנין, הפציעה ומה שבא אחריה

ב-2020 חזר לישראל ובחר לחתום דווקא בבני סכנין. "זה לא היה נגד מכבי חיפה - פשוט הרגשתי שיש שליחות. להחזיר לחברה הערבית, לבנות משהו חדש. לקחנו קבוצה שנלחמה על הישרדות והפכנו אותה לכזו שעושה פלייאוף עליון ועושה חיים קשים לגדולות“.

היכולת שכיאל הציג משכה עניין בקרב הקבוצות הגדולות. עם הפועל באר שבע היה כבר משא ומתן, אבל כיאל החליט שהפרויקט בסכנין חשוב לו.

אבל אז הגיעה אותה העבירה של ג'ימי אלכסיס במשחק מול הפועל פתח תקווה בספטמבר 2023. כיאל שבר את עצם השוקית והבין. "זה היה הרגע הכי קשה בקריירה. חיכיתי לאבא שלי, התפרקתי, אבל גם ידעתי שזה הסוף“.

אחרי שהתאושש מסיבוב של ניתוחים וניסה לשקם את הרגל, סלובודן דראפיץ׳ קרא לו לבוא ולתרום מהניסיון והידע שלו גם לצוות המקצועי בסכנין, וזה עבד. בשנה הראשונה זה עשה קסמים. מקבוצה מועמדת בטוחה לירידה, סכנין סיימה בפלייאוף העליון, הקשתה על הגדולות ודברים במועדון התחילו לזוז. כיאל הוביל בניה של צוות אנליסטים, השתלמויות, וסייע עם קשריו בהחתמת שחקנים ובניית הסגל.

בעונה האחרונה, שבתחילתה הייתה התקרית הידועה לשמצה באצטדיון טרנר עם אוהדי הפועל באר שבע, דברים התחילו להסתבך, עד שבסופו של דבר כיאל עזב את המועדון, כמו גם דראפיץ׳. סכנין נשארה בליגה בשיניים במחזורים האחרונים עם מנחם קורצקי.

״בסך הכל, הייתה הצלחה מקצועית טובה בסכנין. להחזיק צוות 18 חודשים במועדון כזה זה לא עניין פשוט, וברמה האישית התחלתי ללמוד את התפקיד של מנהל מקצועי והרווחתי ניסיון אדיר. היה לנו חזון לטווח ארוך, היו עסקאות מוצלחות, אבל אז הגיעה המלחמה והתחיל הבלאגן.

בלי מגרש אימונים ומשחקים כי אצטדיון דוחא נכנס לשיפוצים. לא היה חדר כושר, טיילנו בין עילוט, לטירה, לדיר אל-אסד, לחיפה. שחקנים שמתקלחים כל יום במקום אחר. לא הייתה יציבות בצד הניהולי. הצלחנו להחזיק מקצועית את זה שנה וחצי, אבל בסוף התוצאות היו רעות ולא הייתה ברירה״.

למרות הכותרות שהיו סביב עזיבתו את סכנין, כיאל בוחר לקחת את הטוב. ״אני ומוחמד אבו יונס נפגשנו, הסכמנו בינינו שצריך שינוי ודרוש זעזוע. אני עזבתי וסלובו גם, זה הכדורגל. שמח בשביל סכנין שנשארו בליגה״.

אייקון שהוא השראה, שמעריך את הסבל

את התקופה האחרונה כיאל מקדיש ללמידה. השתלמויות בברייטון ובשטרסבורג, קורסים לניהול מקצועי ואימון מנטלי, וחיזוק קשרים באירופה. כעת, הוא עתיד לקבל תפקיד על תפקיד בהתאחדות לכדורגל, בדגש על החברה הערבית. “הייתה לי פגישה טובה עם שינו זוארץ, עדיין אין משהו סגור, אבל החלום הוא להיות מנהל מקצועי ולהשפיע דרך הכדורגל".

למרות שלא תמיד היה קונצנזוס - בגלל העמדה בה שיחק או בגלל המוצא - כשסוקרים את הקריירה של כיאל, מתבהרת התמונה. עם 477 משחקים, 32 שערים, 27 בישולים, שש אליפויות, שני גביעים, עלייה לפרמייר ליג, קמפיינים אירופיים - והכל כקשר אחורי - מדובר באנדרייטד אדיר. אולי מהגדולים במחוזותינו.

"כדי ששחקן יצליח, הוא צריך סביבו אנשים שמקדישים את חייהם להצלחה שלו. אצלי, זאת הייתה המשפחה, אשתי אנג׳לה. ברגעים הקשים הם היו שם כדי לתמוך ולחזק, וברגעים השמחים שמחנו בצניעות, כדי לשמור על הרעב להמשיך".

בירם כיאל פורש ממשחק פעיל כאחד השחקנים הגדולים בתולדות הכדורגל הישראלי. בחברה הערבית הוא מופת ודוגמא לכל ילד שאוהב כדורגל. כשחקן, אבל גם בעיקר כאדם שלא הפסיק לחלום, לעבוד, ולהתגבר על האתגרים הכי קשים שמשחק הכדורגל יכול לייצר. בסוף, כמו שהוא אומר, ״הסבל הוא חלק מההצלחה״. ואם יודעים להתמודד איתו, השמיים הם הגבול.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות