ראיון מיוחד
בירם כיאל ל"ישראל היום": "עברתי 14 ניתוחים, גם כשליברפול רצתה אותי"
קשר נבחרת ישראל לשעבר הודיע בשבוע שעבר על פרישה בגיל 37, קרוב לשנתיים אחרי הפציעה הקשה במה שהתברר כמשחקו האחרון בקריירה • בראיון מיוחד הוא מספר על קמפיין ליגת האלופות עם מכבי חיפה, ההחלטה לחזור לארץ דווקא לבני סכנין ("לא נגד חיפה, אלא שליחות בחברה הערבית"), ההצלחה בחו"ל והמשחק שקטע הכל: "זו הייתה פציעה של תאונת דרכים, הבנתי שזה נגמר"
״אף פעם לא עניינו אותי יותר מדי גולים ובישולים. מה שעניין אותי זה להצליח עם הקבוצה שלי ולהישאר רלוונטי ברמות הכי גבוהות. בכדורגל, הסבל הוא חלק בלתי נפרד מההצלחה. אם אתה והסביבה הקרובה יודעים להתמודד עם הסבל-תצליח. זה הכדורגל".
ביום חמישי שעבר, בגיל37, תלהבירםכיאלאת הנעליים רשמית. כמעט שנתיים לאחר הפציעה שמנעה ממנו לחזור למגרשים, בראיון מיוחדל״ישראלהיום״ הוא מדבר לראשונה לעיתון על כל מה שעבר, ומשלים סיפור חיים יוצא דופן של שחקן שיצא מסמטאות הכפרג׳דיידה־מכרשבצפון, והגיע עד לליגת האלופותוהפרמיירליג. קריירה שידעה שיאים מדהימים, פציעות קשות, פריצות דרך, ובעיקר התרוממות מחדש אחרי כל מכשול.
״במגרש,הבנתיישרשזהשונה״
הפעם האחרונהשכיאלשיחק הייתה לפני כמעט שנתיים, כאשרנפצע במשחק של בני סכנין מול הפועל פתח תקווה בספטמבר2023."ברגע שזה קרה, ידעתי שזה יותר מפציעה רגילה. אבא שלי הגיע אליי לדשא, חיבק אותי, החזקתי לו את היד ואמרתי לו 'אבא, אתה גאה בי?'–כי הבנתי שזה נגמר. זו הייתה פציעה של תאונת דרכים".
מאז הוא עבר שיקום מפרך וכמה ניתוחים, החל לסייעלבני סכניןבפן המקצועי וגם התחיל ללמוד ניהול מקצועי וניהול ספורט. "השנה וחצי האחרונות הכינו אותי לרגע הזה של הפרישה. זה לא פשוט אף פעם להיפרד, אבל אני מוכן להתחיל את האתגר הבא".
מכבי חיפה פותחת את האימונים לעונת 2025/26
הילדמג׳דיידהשחלם עלאייאקס- והגשים
כיאלגדל בבית של כדורגל, עם שני דודים, חמודי ו-ווהיב, שהיו שחקנים. הוא שיחק בכל מקום. ברחוב, בבית הספר, במתנ"ס-עד שהגיעלמכבי חיפה.אחרי חצי שעה באימון מבחן, המאמן אמר לו: ״צא החוצה-התקבלת".
מאז, כל יום היה מסע של שעות שכלל ריצה מהכפר לאוטובוס שייקח אותו. תחנת הרכבת בעכו, נסיעה לחיפה, אימון ואותה דרך בחזרה. כשאמר לחברים בבית הספר שיום אחד"אשחקבאייאקס“ הם צחקו. הם לא ידעו שתוך כמה שנים,כיאליכבוש מול אותהאייאקסבליגת האלופות.
"תמיד הרגשתי שיש בי משהו שונה. מגילאים צעירים שיחקתי עם גדולים ממני, ותמיד עמדתי בקצב. מההתחלה הייתה לי אמונה שלמה שאני יכול להצליח ברמות הגבוהות".
במכבי חיפה הוא קפץ שנתונים, הפך לשחקן הרכב בגיל צעיר, זכה באליפות ועלה לליגת האלופות. "למרות הקמפיין הלא מוצלח בליגת האלופות (0נקודות ו-0שערים), אני רואה בזה אחד ההישגים הגדולים של מכבי חיפה. עם תקציב לא מופרז, עם שלד של שחקני בית צעירים, יניב קטן כמנהיג, ניר דוידוביץ' בשער-היינו שם ושיחקנו. ברמה האישית חוויה אדירה שהכינה אותי לשלב הבא“.
מחיפהכיאליצאלסלטיקהסקוטית, ובמובן מסוים, הפך לסוג של אבטיפוס. זה לא שמכבי חיפה לא הוציאה שחקני נוער עד אז, אבל הוא הפך לפנים המוצלחות של המחלקות הצעירות במועדון הירוק.
העובדה שהוא הוא - ערבי, שבא מלמטה, שלא מתבייש ומדבר ומנהיג על המגרש, גרמה לאלפים במגזר לחלום שזה אפשרי ולנסות להצטרף למחלקת הנוער הירוקה. ככה הפופולריות של מכבי חיפה בחברה הערבית הרקיעה שחקים, אפילו יותר ממה שהייתה עת כיכב אצלהזאהיארמליהגדול. במידה מסוימת, את ההשפעות של הצלחתכיאלבגילאים הצעירים והמכירה שלו לחו״ל, אפשר לראות גם בימינו אנו עם ענאןחלאילי, שיצא מחיפה לבלגיה והצליח בענק.
הקפטןהזרהצעיר ביותר בסלטיק
עם ההגעהלסלטיקלכיאלהיה קליקמיידיעם המאמן, האוהדים והמועדון. הוא היה הזר הצעיר ביותר שנשא את סרט הקפטן של המועדון במשחק רשמי-ועוד בדרבי מולריינג'רס. "חוויתי שםהכל-תהילה, משברים, קהל מטורף. זה עיצב אותי ובנה אותי".
משם המשיך לברייטון, הפך לבורג מרכזי בעלייה ההיסטוריתלפרמיירליג ונבחר לשחקן העונה של האוהדים. "זה המועדון שהכי התחברתי אליו. המאמן כריסיוטוןהיה הכי טוב שעבדתיאיתו".
הוא שיחק מול השמות הגדולים בעולם-מסי,רונאלדו, סלאח,צ'אבי,ופירלושעל שמו קרוי בנו הבכור. אבל לצד כל ההצלחות–הגיעו גם המכות הקשות של הפציעות.
"עברתי14ניתוחים בקריירה. שברים ביד, ברגל, פציעות חוזרות. ברגעי מפתח. בדרבי מולריינג׳רס, כשליברפול רצו להחתים אותי וקנידלגלישדיבר איתי, אבל לא ויתרתי. הדרייב הזה -של לרצות יותר, לא להסתפק במה שהיה עד עכשיו-הוא מה ששמר אותי בטופ. זה, וזה שאשתי והמשפחה שלי היו איתי לאורך כל הדרך".
הנבחרת,הזהות והסמל
עם47הופעות במדי נבחרת ישראל,כיאלהוא השחקן הערבי עם מספר המשחקים השני הכי גבוה במדים הכחולים. "הנבחרת תמיד הייתה כבוד עצום עבורי. לצערי הפסדתי הרבה משחקים בגלל פציעות, אבל בכל פעם שלבשתי את המדים-נתתי אתהכל".
השילוב הזה-שחקן ערבי מוביל בנבחרת ישראל, היה לא פעם שנוי במחלוקת, אך מבחינתכיאל, הוא ראה בזה שליחות. "כשהצלחתי, זה נתן השראה לאחרים מהחברה שלי. כל ילד שראה אותי האמין שגם הוא יכול. שמח שהייתי אחד מאלו ששבר את תקרת הזכוכית הזו“.
השליחות בסכנין, הפציעה ומה שבא אחריה
ב-2020חזר לישראל ובחר לחתום דווקא בבני סכנין. "זה לא היה נגד מכבי חיפה -פשוט הרגשתי שיש שליחות. להחזיר לחברה הערבית, לבנות משהו חדש. לקחנו קבוצה שנלחמה על הישרדות והפכנו אותהלכזושעושה פלייאוף עליון ועושה חיים קשים לגדולות“.
היכולתשכיאלהציג משכה עניין בקרב הקבוצות הגדולות. עם הפועל באר שבע היה כבר משא ומתן, אבלכיאלהחליט שהפרויקט בסכנין חשוב לו.
אבל אז הגיעה אותה העבירה של ג'ימיאלכסיסבמשחק מול הפועל פתח תקווה בספטמבר2023.כיאלשבר את עצם השוקית והבין. "זה היה הרגע הכי קשה בקריירה. חיכיתי לאבא שלי, התפרקתי, אבל גם ידעתי שזה הסוף“.
אחרי שהתאושש מסיבוב של ניתוחים וניסה לשקם את הרגל,סלובודןדראפיץ׳ קרא לו לבוא ולתרום מהניסיון והידע שלו גם לצוות המקצועי בסכנין, וזה עבד. בשנה הראשונה זה עשה קסמים. מקבוצה מועמדת בטוחה לירידה, סכנין סיימה בפלייאוף העליון, הקשתה על הגדולות ודברים במועדון התחילו לזוז.כיאלהוביל בניה של צוות אנליסטים, השתלמויות, וסייע עם קשריו בהחתמת שחקנים ובניית הסגל.
בעונה האחרונה, שבתחילתה הייתה התקרית הידועה לשמצה באצטדיון טרנר עם אוהדי הפועל באר שבע, דברים התחילו להסתבך, עד שבסופו של דברכיאלעזב את המועדון, כמו גםדראפיץ׳. סכנין נשארה בליגה בשיניים במחזורים האחרונים עם מנחםקורצקי.
״בסךהכל, הייתה הצלחה מקצועית טובה בסכנין. להחזיק צוות18חודשים במועדון כזה זה לא עניין פשוט, וברמה האישית התחלתי ללמוד את התפקיד של מנהל מקצועי והרווחתי ניסיון אדיר. היה לנוחזוןלטווח ארוך, היו עסקאות מוצלחות, אבל אז הגיעה המלחמה והתחילהבלאגן.
בלי מגרש אימונים ומשחקים כי אצטדיון דוחא נכנס לשיפוצים. לא היה חדר כושר, טיילנו ביןעילוט, לטירה, לדיר אל-אסד, לחיפה. שחקנים שמתקלחים כל יום במקום אחר. לא הייתה יציבות בצד הניהולי. הצלחנו להחזיק מקצועית את זה שנה וחצי, אבל בסוף התוצאות היו רעות ולא הייתה ברירה״.
למרות הכותרות שהיו סביב עזיבתו את סכנין,כיאלבוחר לקחת את הטוב. ״אני ומוחמד אבו יונס נפגשנו, הסכמנו בינינו שצריך שינוי ודרוש זעזוע. אני עזבתיוסלובוגם, זה הכדורגל. שמח בשביל סכנין שנשארו בליגה״.
אייקון שהוא השראה, שמעריך את הסבל
את התקופה האחרונהכיאלמקדיש ללמידה. השתלמויות בברייטון ובשטרסבורג, קורסים לניהול מקצועי ואימון מנטלי, וחיזוק קשרים באירופה. כעת, הוא עתיד לקבל תפקיד על תפקיד בהתאחדות לכדורגל, בדגש על החברה הערבית. “הייתה לי פגישה טובה עם שינו זוארץ, עדיין אין משהו סגור, אבל החלוםהואלהיות מנהל מקצועי ולהשפיע דרך הכדורגל".
למרות שלא תמיד היה קונצנזוס-בגלל העמדה בה שיחק או בגלל המוצא-כשסוקרים את הקריירה שלכיאל, מתבהרת התמונה. עם477משחקים,32שערים,27בישולים, שש אליפויות, שני גביעים, עלייהלפרמיירליג, קמפיינים אירופיים-והכל כקשר אחורי - מדוברבאנדרייטדאדיר. אולי מהגדולים במחוזותינו.
"כדי ששחקן יצליח, הוא צריך סביבו אנשים שמקדישים את חייהם להצלחה שלו. אצלי,זאת הייתה המשפחה, אשתי אנג׳לה. ברגעים הקשים הם היו שם כדי לתמוך ולחזק, וברגעים השמחים שמחנו בצניעות, כדי לשמור על הרעב להמשיך".
בירםכיאלפורש ממשחק פעיל כאחד השחקנים הגדולים בתולדות הכדורגל הישראלי. בחברה הערבית הוא מופת ודוגמא לכל ילד שאוהב כדורגל. כשחקן, אבל גם בעיקר כאדם שלא הפסיק לחלום, לעבוד, ולהתגבר על האתגרים הכי קשים שמשחק הכדורגל יכול לייצר. בסוף, כמו שהוא אומר,״הסבל הוא חלק מההצלחה״. ואם יודעים להתמודדאיתו,השמיים הם הגבול.
