סתיו למקין, רק בן 22, כבר חווה בקריירת הכדורגל הקצרה שלו המון עליות וירידות. לשמחתי, זכיתי ללוות אותו מקרוב בשלבים יחסית מוקדמים – עוד מהימים שבהם קפץ מקבוצת הנערים לקבוצת הנוער של הפועל תל אביב ובלט מהרגע הראשון.
מאז, הוא הפך לאחד השמות הבולטים בכדורגל הישראלי: שותף להישגים היסטוריים בנבחרות הצעירות – סגן אלוף אירופה ומקום שלישי במונדיאליטו, בכורה בנבחרת הבוגרת, מעבר יוקרתי לשחטאר דונייצק, פציעות שעצרו את ההתקדמות, חזרה למכבי תל אביב ואליפות מרשימה עם פיניש אישי נהדר – וכעת, צעד נוסף קדימה עם חתימה בטוונטה ההולנדית.
מיד אחרי החתימה, למקין שוחח עם "ישראל היום" והעניק ראיון מיוחד על התחנות והחלומות שעוד לפניו. שיחה מרגשת בגובה העיניים עם אחד הכישרונות הגדולים שצמחו כאן בשנים האחרונות.
התחלנו עם הנושא שעל הפרק – החתימה בטוונטה. אלופת הולנד ב-2010 תחת סטיב מקלארן (אקס מכבי), קבוצה שעברו בה שחקנים שעשו קריירות גדולות כמו לוק דה יונג ודושאן טאדיץ', ובשנים האחרונות מנסה לשוב למעמד של קבוצת צמרת – גם כמקפצה לשחקנים צעירים וגם כמועמדת קבועה לטופ 4. אשתקד סיימה רק במקום השישי ופספסה את מוקדמות הקונפרנס ליג בפלייאוף.
אז איך התחיל הרומן עם ההולנדים?
"אחרי סיום העונה, היו דיבורים מתקדמים עם קולורדו ומכבי. ובאחד הבקרים במחנה של הנבחרת הסוכן שלי, רפי, התקשר ועדכן אותי שטוונטה יצרו איתו קשר לגביי. הם רציניים מאוד ומוכנים לשלם גם את דמי ההעברה (1.5 מיליון יורו). הבנתי ישר שזה הכיוון שאני רוצה ללכת אליו. בהמשך, כשראיתי את הרצון שלהם והרצינות, לא היה לי ספק שזה המקום בשבילי.
"בשלב הראשוני עשיתי בדיקות לגבי הסיטואציה, בימים שבהם לא מקבלים אותנו בפרחים בכל מקום. בדקתי גם עם חברים שמשחקים או שיחקו בהולנד, בין היתר עם תאי עבד, ששיחק איתי בהפועל ובנבחרת, ובשנים האחרונות שייך לפ.ס.וו יונג, ועם יוריס ואן אובריים, חברי ממכבי ת"א, וגם עם המועדון.
כולם חיזקו אותי, ובעיקר המועדון שהוציא הודעה ברורה בתקשורת שתומכת בי, מחזקת אותי והבהירה שאין שום בעיה – ההפך הוא הנכון. הרגשתי שזו הזדמנות שאסור לי לפספס. לא רציתי לחיות בחרטה. הרגשתי שזה משהו שאני חייב ללכת עליו – ועשיתי את זה".
"דסה אמר לי: לא הייתי מתלבט"
למקין מספר: "אחת השיחות החשובות שהיו לי הייתה עם אלי דסה, ששיחק בוויטסה ההולנדית והמאמן של טוונטה היום היה אז עוזר מאמן. אלי היה חד משמעי ואמר לי – בגילך, במצבך, הייתי חותם בלי להתלבט.
"בהולנד מלמדים כדורגל וטוונטה זה מקום נהדר לעשות בו את קפיצת המדרגה. השיחה איתו הייתה הדחיפה האחרונה שהייתי צריך לקראת החתימה – ואני אתקשר להודות לו על כך".
מה המטרות העונה ואיפה אתה משתלב שם?
"במועדון הבהירו לי שאני מגיע כשחקן מרכזי, למרות שברור לי שחובת ההוכחה עליי. הם מייעדים לי את תפקיד הבלם, למרות ששיחקתי במכבי גם כמגן והם יודעים ומכירים את היכולות שלי. בטוונטה הבהירו לי שאחת הסיבות שהביאו אותי היא הסגנון שלי – הגנה גבוהה, עם תזמון ומהירות. אני מאמין שהליגה הזו מתאימה מאוד לסגנון שלי ויכולה לשדרג אותי משמעותית.
"קיימתי שיחת היכרות טובה עם המאמן ושוחחתי גם עם חלק גדול מהצוות המקצועי. הם היו מאוד פתוחים וברורים, הסבירו לי מה הם רוצים ממני מקצועית ואמרו שהאינטרס של שני הצדדים הוא שאעשה שם תקופה טובה, אגשים את המטרות של המועדון ושלי – ומשם המטרה היא להמשיך לטפס בסולם, לאחת הליגות הגדולות ולמקסם את הפוטנציאל שלי".
"מאושר שחזרתי למכבי תל אביב"
ספר על התקופה במכבי.
"המטרה שלי במעבר להפועל בגיל 15 הייתה לקבל את הבמה בבוגרים בגיל צעיר, לצאת לאירופה ולהישאר שם. בסופו של דבר המהלך הזה הוכיח את עצמו – קיבלתי את הבמה ויצאתי. אבל החיים זה מה שקורה כשמתכננים תוכניות. חזרתי למכבי – ואני מאושר מזה. אני כמובן מוקיר תודה להפועל שנתנה לי את ההכשרה ואת הבמה, ומעריך את זה מאוד".
איך אתה מסכם את העונה האחרונה?
"זה הרגיש לי מהרגע הראשון כסגירת מעגל. עזבתי כילד ושבתי מהדלת הקדמית. הרגשתי שהגעתי הביתה, קיבלו אותי מדהים. זאת הייתה עונה מרגשת מאוד עבורי – תואר גדול ראשון שלי כשחקן משמעותי. בשחטאר גם לקחנו אליפות, אבל לא באמת הרגשתי חלק מהאירוע".
איך התפתחה העונה שלך מקצועית?
"רוב העונה אני ונמניה (סטואיץ', א.א) היינו על אותה בלטה – בלם מרכזי. כשאני שיחקתי, נמניה זז שמאלה. מבחינת לאזטיץ' הייתי רק הבלם האמצעי – מה שהקשה עליי לתפוס מקום של קבע בהרכב.
"במהלך העונה לא היה לי קל לתפוס מקום בהרכב. ואז הגיע הפלייאוף – סטואיץ' נעדר בגלל צהובים, והיה ברור לי ולכולם שאם הוא ייעדר – אני אקבל את הבמה. לשמחתי, קיבלתי את ההזדמנות במשחק גדול מול מכבי חיפה. הייתי מוכן, התאמנתי טוב וידעתי שאין לי מה להפסיד. שיחקתי טוב, ואז הפסדנו לבית"ר – ולאזטיץ' לקח אותי לשיחה ואמר לי: הבמה שלך עד סוף העונה. זה נתן לי ביטחון. לשמחתי שיחקתי טוב – והדברים הסתדרו".
"לאורך כל העונה לאזטיץ' נתן לי תחושת אמון גם כשלא שיחקתי. הוא הצליח לגרום לי להיות כל הזמן מוכן – וזה מה שהביא אותי לשיא בזמן הנכון.
"בשנה הקודמת חוויתי מאמן בשחטאר – מרינו פוסיץ' – שנתן ל-11 שחקנים תחושת עליונות, והשאר היו פחות רלוונטיים. אצל לאזטיץ' זה היה הפוך – הוא הצליח להחזיק את כל הסגל במוכנות גבוהה, כולל ערן זהבי – שהגיע לשיא בזמן הכי חשוב. זה היה אחד המפתחות לאליפות".
מה אתה יכול לספר על התקופה בשחטאר?
"ההתחלה הייתה סבירה. שיחקתי, פתחתי בליגת האלופות. ואז נפצעתי מול פורטו, והושבתתי לחודשיים וחצי – משם הכול התחיל להשתבש. חזרתי מהפציעה למחנה אימונים – ושוב נפצעתי. היה קשה לייצר רצף.
"מבחינת המלחמה – כמה שבארץ קשה, באוקראינה זה כפול ומכופל. מדובר במדינה ענקית, אין טיסות – רק אוטובוסים של 10-12 שעות. אין בית, אין חיים פרטיים. אתה 80% מהזמן עם הקבוצה, בבגדים ייצוגיים, עובר בין בתי מלון. קשה מאוד לשחקנים זרים. רבים מהם רוצים לעזוב".
למקין מסביר: "כבר מהפגישה הראשונה עם שחטאר היו לי כאבי בטן. אמרתי לאבא ולסוכן: תזרקו סכומים גבוהים – אולי הם יוותרו. זה היה שדרוג קשה לסירוב".
עשיתם דברים היסטוריים בנבחרות הצעירות. אפשר גם בבוגרת?
"אני מאוד שמח שרן זימן אותי ורואה בי חלק מהעתיד של הנבחרת. יש שילוב טוב של צעירים וותיקים, צוות אימון נהדר ושחקנים מצוינים – ואני מאמין שאפשר לעשות דברים יפים. אם יהיו יותר ליגיונרים שיתמודדו ברמות הגבוהות – זה רק יעזור לנו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו