במהלך עונת 2025/2026 יחגוג השוער הוותיק, אוהד לויטה, את יום הולדתו ה־40, ולראשונה אחרי שנים ארוכות הוא לא יחגוג אותה כשחקן בליגת העל או בליגה ראשונה כלשהי. הוא ירד בעונה החולפת לליגה הלאומית עם הפועל חדרה, אחרי שהיה אחד העוגנים שלה, נפרד ממנה וחתם בבני יהודה, התחנה העשירית בקריירה שלו.
"די מהר קבענו להיפגש", הוא מספר בראיון ל"ישראל היום" על המעבר לכתומים. "הווייב היה טוב מההתחלה, ולמרות שניהלתי מו"מ גם עם קבוצות מליגת העל, משהו בחיבור הזה הרגיש נכון והחלטתי שזה האתגר עבורי".
המטרה היא לעלות איתם בחזרה לליגת העל?
"בני יהודה הוא מועדון גדול, והתרשמתי שהוא חזר גם לחשוב כך. הספיקו לי שעתיים מרגע ההודעה על ההחתמה שלי כדי להבין כמה הקהל של בני יהודה צמא להצליח. נבוא לעונה הזו עם אחריות גדולה כלפי הקהל וההשקעה של הבעלים, וברור שבבני יהודה לא יכולה להיות מטרה אחרת חוץ מלחזור למקום הטבעי בליגת העל".
מזו שרוצה לעלות, לזו שירדה. מה קרה בהפועל חדרה בעונה שעברה?
"אם זה היה רק דבר אחד, היה לנו קל לזהות ולתקן, אבל האמת היא שלא הגיע לנו להישאר. במשחקים החשובים לא הצלחנו לקחת את הנקודות וזו השורה התחתונה. במקרה שלנו גם הדרך לא הייתה מספיק טובה".
מתי הבנת שתרדו ליגה?
"עד המשחק בו ירדנו רשמית, באשדוד, הייתי בטוח שאנחנו מסוגלים להישאר. שבוע קודם לכן, מול בני סכנין, היה ההפסד שהוריד אותנו, אבל אפילו אז, גם ההנהלה וגם אנחנו השחקנים תמיד אמרנו שיש סיכוי והאמנו בעצמנו. היו כמה משחקים שהיינו יכולים לעלות בהם מעל הקו האדום, אבל לא הצלחנו, כך בסופו של דבר זה מוצדק שירדנו".
בהנהלת חדרה טענו כי היה כישלון בשחקנים הזרים.
"אני לא חושב על זה במונחים כאלה. כולנו שחקנים ואני לא מסווג חבר לקבוצה כ'זר' או משהו אחר. לכולנו יש חלק בזה, וצריך לקחת אחריות ולא לחפש את מי להאשים".
"עבודה קשה וצניעות"
למרות "כתם" ירידת הליגה, לויטה לא מתחרט על דבר: "התחברתי להפועל חדרה. יהיו לי משם חברים לכל החיים. נכון שמקצועית זה לא הצליח לנו, בלשון המעטה, אבל אם תחזיר אותי לאותה נקודה בקיץ שעבר, אחרי עונה לא פשוטה שעברתי לפני, אני עדיין ממשיך, בלי לחשוב פעמיים".
שיחקת במועדונים גדולים, מכבי חיפה והפועל באר שבע, אבל זכית איתם רק בגביעים.
"אני מודה על מה שזכיתי בו ואני רעב להצליח עם כל מועדון שבו אני נמצא. מבחינתי, לעלות ליגה עם בני יהודה יהיה שווה לזכייה אליפות".
עשית מתישהו טעות בבחירת הקבוצה במהלך הקריירה?
"הייתי צריך להישאר באירופה יותר זמן. הייתי בנוי לזה, אבל הייתי חסר סבלנות בנקודה אחת. מצד שני, כשחזרתי הרווחתי קדנציות במקומות מדהימים, אז אני משתדל להסתכל על חצי הכוס המלאה".
הזכרת את ההזדמנויות שהיו לך בחו"ל. זכית אז למספיק חשיפה?
"אני מרגיש שהחברים שאיתי בחדר ההלבשה, המאמנים שעבדו איתי, מאמני השוערים, רובם הגדול מעריך אותי מאוד. זה לא מובן מאליו, ואיתם אני בעצם חי ביום־יום וזו ההרגשה שאני מסתובב איתה כמעט בכל יום במועדון. אני מודה על כך. אז כן, השם שלי פחות מתוקשר, אבל אני לא מחפש את הפרסום. אני חי עם זה בשלום ואלה גם הערכים שרציתי שהילדים שלי יראו אצלי - עבודה קשה וצניעות".
התקווה מאייאקס
לויטה, שהיה שוער הנבחרת הצעירה לפני שני עשורים, מביט באופטימיות על הדור החדש של שוערי הנבחרת הבוגרת. "אחרי הרבה שנים יש לנו שני שוערים שמשחקים ברמה גבוהה, ועוד אחד לפחות שבדרך להתקרב אליהם. דניאל פרץ ועומרי גלזר יכולים להוביל את העמדה הזאת שנים קדימה, וניב אליאסי עושה התקדמות אדירה. גם יואב ג'ראפי עשה משחקים מצוינים בנבחרת. כיף לראות אותם".
בעוד שמונה חודשים תהיה בן 40, עוד כמה זמן תשחק?
"כל עוד אני מרגיש טוב ומסוגל, ארצה להיות על המגרש. אני מעריך מאוד את המקצוע הזה ואוהב את המשחק. אייאקס החתימה את השוער שלה, רמקו פסביר, לעוד עונה עכשיו והוא עוד מעט בן 42, אז יש לי עוד לאן לשאוף. מקווה שבתחילת העונה הבאה תשאל אותי את אותה השאלה, לפני עונה בליגת העל עם בני יהודה".
ובכל זאת, יש כבר מחשבות על היום שאחרי הכדורגל?
"ברור שיש מחשבות, ובערך כל שבוע אני מחליף את מה שאני רוצה לעשות. אני מסיים תואר ראשון עכשיו ויש לא מעט אפשרויות, בכדורגל ומחוצה לו. ייקח לי עוד קצת זמן להיסגר על עצמי".
לסיום, איפה נראה אותך עוד שלוש שנים?
"קשה לי לומר מה יקרה. אני מאחל לעצמי להיות בריא ומאושר ולהמשיך ליהנות מהמשפחה והילדים שלי וממה שאני עושה. מקווה להיות אחרי הישגים נוספים בליגת העל עם בני יהודה. הכי מבחינתי - וכמובן שאני לא מדבר על עוד שלוש שנים אלא על כמה שיותר מהר - שכל החטופים יחזרו הביתה, ונוכל להתחיל להשתקם ולחיות כאן בביטחון. זה מה שכולנו רוצים".
