51 שנה שנה חלפו מאז גורשה ישראל מאליפות אסיה ולא הורשתה לקחת חלק באליפות בה זכו ספורטאינו בהישגים דרך קבע, כולל בטורניר הכדורגל היבשתי. זה כמובן נשמע דמיוני שפעם ישראל שיחקה כדורגל נגד איראן או התחרתה נגדה בסיף, אבל כך היו הדברים עד שנה לאחר מלחמת יום כיפור, אז פשוט אף אחד לא הסכים להתמודד נגדנו והתחלנו לנדוד עד שנחתנו באירופה, בינתיים.
נבחרת ישראל, הפועל תל אביב וגם הספורטאים מהענפים היחידניים זכו בעשרות מדליות באליפויות אסיה. הזכייה של נבחרת ישראל בכדורגל התרחשה ב-1964 בטורניר שנערך על אדמת ישראל. הטורניר התקיים באצטדיון בלומפילד החדש שהחליף את 'באסה', בקריית אליעזר, באצטדיון האוניברסיטה בירושלים ובאצטדיון רמת גן. במשחק הגמר ניצחה ישראל את הקוריאנים 1:2 במשחק שהציג לעולם את הדור שבהמשך יעפיל הן לגביע העולם בכדורגל והן למשחקים האולימפיים.
עשור לאחר מכן, כאמור, בפעם האחרונה שנבחרת ישראלית שיחקה על אדמת טהרן, הצליחה נבחרת ישראל להעפיל לגמר נגד הנבחרת המקומית. שייע פייגנבוים, אז החלוץ הכי גדול של הכדורגל הישראלי, נזכר: "הסתובבנו ברחובות איראן כמו מלכים והיינו הולכים לשוק שלהם. אני זוכר יהודיים מקומיים מאיראן שהיו באים למשחקים שלנו וצועקים: 'בום בום פיינגבוים'. קיבלנו המון מתנות מהם וקיבלתי שטיח פרסי שהיה נחשב לדבר יקר באותה תקופה. היו לי חיילי קומנדו מחוץ לחדר, אבל היינו ביחסים מעולים איתם".
ישראל הגיעה פייבוריטית למשחק הגמר והציפייה הייתה שהיא תזכה בטורניר, אבל הכוכבים של אז ידעו מראש שזה חסר סיכוי. "ידענו במהלך המשחק שאם אנחנו מנצחים אז אנחנו לא יוצאים חיים", נזכר עודד מכנס. "יצאנו לאצטדיון והחיילים שלהם שמרו עלינו עם רובי עוזי שהם קנו מישראל. תוך כדי המשחק דיברנו על זה שלא נצא מאצטדיון אם ננצח, כי ראינו את האוהדים הערבים על הגדרות". מכנס, בניגוד לשייע, לא קנה שטיח וחזר עם סכו"ם בן מאה חלקים שקיבל מהמארחים הפרסיים.
פייגנבויים עדיין עצבני על מה שהתרחש בגמר, למרות שחלף כל כך הרבה זמן: "היינו בכושר שיא, ניצחנו בקלילות את כל היריבות עד לגמר ואני סיימתי כמלך שערים של הטורניר. הגענו לגמר מול 120 אלף איראנים ובלי יהודי אחד בקהל כי הם פחדו לבוא, והיה פחד גדול מהרגע שעלינו למגרש. אני זוכר שפתחנו את המשחק נהדר, בדקות הראשונות קיבלתי כדור רוחב משולם שוורץ ז"ל ונתתי בעיטה חזקה שפגעה במשקוף השער. לאחר מכן כבר השליטה הייתה של איראן שכבשה משער עצמי של שום. בסוף המשחק השחקנים שלהם אפילו אמרו לי שאם הייתי כובש בהתחלה היו שוחטים אותנו. אגב, בערב המשחק היו 2000 מכוניות שצפצפו לנו מתחת לחלון והרעישו כדי שלא נישן".
המיתולוגיה סביב אותו משחק מפורסם כללה גם סיפורים על כך שעל השחקנים זרקו נחשים ותרנגולות, אורי סלימאן נזכר: "אפילו היהודים המקומיים ביקשו מאיתנו לפני המשחק שלא ננצח". כך או כך, זו הייתה הפעם האחרונה שישראל שיחקה כדורגל נגד איראן בכל המסגרות. המשלחת הישראלית זכתה ב־19 מדליות, מהן 7 זהב (שלוש של אסתר רוט שחמורוב ואחת של נבחרת הכדורסל), 4 כסף (אחת של נבחרת הכדורגל) ו־8 ארד. ספורטאים ממדינות ערב, מפקיסטן, מסין ומקוריאה הצפונית סירבו להתמודד נגד ספורטאים ישראלים, מסיבות פוליטיות.
האם נזכה בימי חיינו למשחק כדורגל בינינו לבין האיראנים? מכנס, שחגג השבוע יום הולדת 69, מתעקש להישאר אופטימי: "אנחנו טיילנו בעבר באיראן בלי חשש ואולי עוד נחזור לשם. אני רואה באופק את האפשרות שנחזור לשחק נגדם כדורגל, למה לא? העם האיראני הוא לא עם טיפש והוא יודע שיש כאן הזדמנות לשינוי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו