בגיל 37, ביברס נאתכו פותח עונה נוספת כקפטן וכמנהיג המרכזי של מועדון הפאר הסרבי, פרטיזן בלגרד.
כשהוא והקבוצה בעיצומו של מחנה האימונים בקדם העונה בסרביה, נאתכו משתף בראיון בלעדי עם "ישראל היום" בהחלטה להאריך חוזה לעונה נוספת בבלגרד, מדבר על החזרה של הפועל תל אביב לליגת העל והסיכוי לשוב יום אחד למדים האדומים, על עתיד נבחרת ישראל וחוזר לרגעים יוצאי דופן בקריירה, שעדיין לא קרובה להסתיים.
חתמת לאחרונה על חוזה חדש בפרטיזן בלגרד. תשתף אותנו בתהליך.
"נכנסנו למשא ומתן, ישבנו, דיברנו על כל הפרטים. המועדון הציג את הזווית שלו ומה שהוא רוצה. הגענו להחלטות ויום למחרת סגרנו את כל העניינים".
אתה פותח עכשיו עונה שביעית במועדון. כשגעת לפרטיזן, דמיינת שתפתח כאן פרק כל כך ארוך ומספק בקריירה שלך?
"לומר את האמת, לא חשבתי על זה יותר מדי. ידעתי שהגעתי לפה בגיל 31 וחצי עם חוזה ראשוני לשלוש שנים. הייתי מודע לזה שזה כבר לקראת סיום הקריירה, אבל לא באמת ידעתי איך ארגיש. גם לא חשבתי שאשחק עד גיל כזה. עם הזמן דברים הסתדרו לי פה בצורה חיובית. אני נהנה, הם נהנים, אז בינתיים ממשיכים".
מה המשמעות והמחויבות של להיות קפטן במועדון כמו פרטיזן בלגרד?
"האמת שהמועדון בשלוש-ארבע השנים האחרונות מתמודד עם לא מעט בעיות. הכדורגל הסרבי מאוד מסובך, אני אגדיר זאת כך, ומאוד קשה למועדון להילחם על תארים. המצב הכלכלי גם לא הכי טוב.
"זאת תקופה קשה למועדון, אבל להגיע פה למשחק דרבי או משחק באירופה בבית שלנו, זאת אחת החוויות הכי גדולות שהיו לי, ושיחקתי במועדונים עם קהלים מרשימים".
קשה לשבת איתך בבית קפה בבלגרד אפילו לשלוש דקות, כי מישהו תמיד ניגש. למרות האהדה וההערצה, נשארת אותו ביברס צנוע שהגיע לכאן לפני קרוב לעשור?
"כן, לא נראה לי שבגילאים 34-35 אני הולך להשתנות. לאורך כל החיים הייתי במקומות שאהבו והעריכו אותי, וזה היה אחד הדברים הכי חשובים בשבילי. לשמחתי, הגעתי לקראת סוף הקריירה למקום שבאמת מכבד אותי — לא רק הקבוצה, אלא בכלל המדינה שבה אני נמצא. למרות יריבויות ספורטיביות קשות, יש כבוד והערכה גדולים, וזה תמיד מחמם את הלב".
"לא יודע אם אחזור לישראל"
אתה והמשפחה מרגישים בבית בבלגרד. בעתיד, עדיין חושבים לחזור לישראל?
"אני לא יודע, והאמת שלא חושבים על זה כרגע יותר מדי כי אנחנו במקום שטוב לנו בו כמשפחה. הילדים נהנים פה. הם כבר חמש-שש שנים באותו בית ספר ועם אותם חברים, ונמצאים כבר בגיל יותר מבוגר. אם נחליט בעתיד לעבור, הרבה מהמחשבות יהיו תלויות בילדים ומה הכי טוב עבורם".
מקצועית, עונה אדירה שלך עם 15 שערים ו-16 בישולים. מה הסוד בגיל 37?
"זה עניין של לדעת להשתמש נכון בניסיון. למדתי עם הזמן להשתמש פחות בפיזיות ובמהירות, אלא יותר בשכל — לדעת לאן ומתי לרוץ. במיוחד בתקופה האחרונה, כשעברתי לשחק כ-‘10’, אני יותר קרוב לשער ויותר מסוכן. כל פעולה יוצרת משהו קרוב לשער, ועם הניסיון למדתי איפה ואיך לשחק".
הפועל תל אביב חזרה לליגת העל. בתור אוהד, עד כמה התרגשת?
"מאוד. במיוחד במשחקים האחרונים ישבתי וצפיתי בהם דרך האייפון. זה המועדון שבו גדלתי ונתן לי הרבה. הוא שייך לליגת העל, במיוחד עם הקהל הנהדר הזה. גם עם הבעלים החדשים, נקווה שישארו לכמה שיותר שנים ושהפועל תל אביב תחזור להיות בקדמת הבמה ולהיאבק על תארים. זה רק יעשה טוב לכדורגל הישראלי".
עד כמה חשוב שכזה מועדון יתחרה בליגה? דרבי, מסורת, צבע גדול שהקהל נותן לליגה שלנו?
"זה מאוד חשוב. מבחינת קהל זה בטופ 5 בישראל. קבוצה עם תנופה כזו של קהל תמיד תוסיף לליגה עוד מימד של איכות ויכולת. גם הפועל פתח תקווה שעלתה ליגה, עם המון מסורת וקהל, תוסיף לכדורגל הישראלי. הפועל תל אביב שייכת לליגת העל, אין מה לעשות".
היה בקיץ עניין מצדם, רצון או פנייה לחזרתך למועדון?
"קיבלתי מאות הודעות ופניות מאוהדי הפועל תל אביב, אבל לא קיבלתי שום הצעה מגורם רשמי במועדון. הרבה היו בטוחים שאחזור ותהו 'למה אתה לא חוזר?', אבל לא הייתה שום הצעה. אני לא אומר שאם הייתה — אז הייתי חוזר, אבל פשוט לא הייתה הצעה. אלו דברים די ריקים".
זה כן עובר לך בראש, שאת העונה האחרונה תעשה בהפועל תל אביב, או שאתה אומר לעצמך 'אני מסיים את הקריירה בפרטיזן'?
"להפועל תל אביב תמיד תהיה פינה במחשבות וברגשות שלי, אבל היום אני לא חושב רק על עצמי אלא גם על אשתי, הילדים ומה טוב למשפחה. כרגע, המקום הכי טוב בשבילנו הוא בלגרד ולכן אנחנו פה".
"ידעתי שלאזטיץ' מאמן מוכשר"
ערן זהבי עוזב את מכבי תל אביב. איך היית מגדיר את התרומה שלו, עד כמה נהנית לשחק איתו?
"ערן, כשמסתכלים על הקריירה והמספרים שלו, מגיעות לו רק מילים טובות. הוא מבוגר ממני בשנה ואני רואה את הרעב הגדול שלו, את היכולת... לא יצא לי לדבר איתו על זה, אבל הוא סיים את העונה בצורה הכי טובה מבחינתו ומבחינת הקבוצה. ערן מבחינתי הוא אחד הווינרים הכי גדולים שאי פעם היו בכדורגל שלנו".
ז'רקו לאזטיץ' — אתה מכיר אותו היטב מסרביה. בארץ התמודד עם הרבה ביקורת, אבל זכה באליפות כבר בעונה הראשונה במכבי תל אביב.
"ידעתי שהוא מאמן טוב ומוכשר. בארץ קל יותר לבקר מישהו שהוא לא משלנו, והיו לדעתי הרבה ביקורות שלא נגעו ליכולת. בטח בעונה שבה הזיז קצת את ערן לספסל — אז החיצים היו אפילו יותר נגדו. אבל בסופו של דבר הוא היה מהגורמים המרכזיים שעזרו למכבי לזכות באליפות.
"רואים איך מכבי משחקת — אין שם אף שחקן מעל כולם. השחקנים הגיעו לשיא בזמן הנכון, בעונה קשה עם הרבה משחקים וטיסות. זה לא פשוט לשלב ליגה ואירופה, במיוחד כשהם לא אירחו בבית אלא בבלגרד".
נבחרת ישראל עם שש נקודות אחרי שלושה משחקים. בבית עם נורבגיה ואיטליה — אפשר לפנטז על מונדיאל או שעדיף לכוון ליורו 2028?
"לפנטז זה תמיד טוב, גם כשהסיכויים נגדך. כספורטאי אתה תמיד שואף, אבל צריך להיות מודעים למציאות: הסיכויים לא גבוהים. צריכים להיות ריאליים בביקורות ובתגובות. להגיע למונדיאל כיום זאת משימה מאתגרת, ומספר הנבחרות מאירופה שיעפילו לטורניר לא גדול. זה לא כמו ביורו כמובן".
"אני אוהד ברצלונה, זה היה החלום"
אמרת בעבר שהיו לך אופציות מהליגה השנייה באנגליה. אם היית יכול לבחור כל מועדון גדול — איפה היית משחק?
"אני אוהד ברצלונה, זה היה החלום הכי גדול שלי! אני אוהב את הסגנון של המועדון. אבל אם אתה שואל אותי היום — הייתי בוחר להתאמן אצל פפ גווארדיולה לפחות שנה אחת. זה היה החלום הכי גדול שלי".
השחקן הכי טוב ששיחקת מולו?
"מסי, בלי שאלה בכלל. כשהגעתי לרובין קאזאן, כבר בעונה הראשונה פגשנו אותו בליגת האלופות. באופן אירוני, בשני המשחקים לא הוא ולא אני פתחנו בהרכב, במשחק הראשון שנינו נכנסנו כמחליפים. רונאלדו לדעתי הוא השחקן הכי טוב בעולם, אבל מסי זה משהו אחר — מעבר לעולם הזה. מסי זה משהו שמגיע פעם בכמה דורות".
