עולם הכדורגל, מצד אחד, הוא עולם של זוהר – במיוחד כאשר מגיעים לרמות הגבוהות – אך מצד שני, הוא עלול להיות גם עולם של פציעות וכאב. המשפט הזה מסמל היטב את הקריירה של כוכב העבר, ארז מסיקה.
מסיקה, שחגג יום הולדת 45 לא מזמן, גדל במחלקת הנוער של מכבי חיפה, עלה לעונה אחת לקבוצה הבוגרת, ואת רוב שנותיו היפות עשה במכבי תל אביב – עמה זכה בגביע המדינה, כשכבש שער בגמר, ואף העלה את הקבוצה לראשונה לליגת האלופות, שם גם שיחק במפעל היוקרתי.
בין היתר שיחק גם בהפועל תל אביב, מכבי נתניה, א.א.ק לרנקה והפועל באר שבע. ואז, יום אחד, הכול התפוצץ: מסיקה קיבל הודעה חד-משמעית – "יש לך בעיות בלב ואינך יכול לשחק יותר כדורגל".
כיום, מסיקה רחוק מאור הזרקורים. הוא עובד כמדריך מוגנות בעיריית חדרה – תפקיד משמעותי שמטפל ומעצים בני נוער. בנוסף, הוא מנהל אקדמיות לכדורגל של הפועל חדרה, ולאחרונה פתח אקדמיה מצליחה בבית חנניה, סמוך לקיסריה ואור עקיבא. "אני מאמן ומנהל אקדמיה לכדורגל. בעיקר, אני אוהב את העבודה עם הילדים – גם בבוקר וגם בערב", הוא מספר בראיון מיוחד ל"ישראל היום".
לא מדגדג לך לאמן בוגרים?
"אני מרגיש שהתחלתי את הקריירה שלי בגיל 7 וסיימתי בגיל 30. גרתי בבאר שבע וגרתי בחו"ל, אבל בעשור האחרון התחלתי לשמור שבת ולהיות עם המשפחה בשבת. לכן, המסגרת של אימון בוגרים או נוער שתופסת סופי שבוע – כרגע פחות מעניינת אותי, ואני מעדיף ליהנות מהמשפחה".
יכול להיות שתעשה את המעבר בעתיד?
"אני אף פעם לא פוסל כלום, אבל כרגע אני אוהב את מה שאני עושה. קיבלתי המון הצעות כשפרשתי – גם להצטרף למחלקת הנוער של מכבי תל אביב דאז תחת ניר לוין, וגם למחלקת הנוער של מכבי חיפה. בשנים האחרונות גם קיבלתי הצעות מליגת העל. אבל כרגע אני בשלי – לפתח ולהעצים את הילדים מהידע שלי, וזה מספק אותי".
פרשת בגלל בעיות לב. איך הרגשת בזמן הפרישה?
"זה לא היה פשוט. בדרך כלל, שחקני כדורגל פורשים בגילאי 35–40, ובעיקר מכינים את עצמם נפשית. אבל צריך להבין שפרישה מכדורגל זה עולם אחד שנגמר ויציאה לחיים אזרחיים, ולי זה קרה ביום אחד בהיר. בזמנו חשבתי לכתוב ספר על הקריירה שלי ומה שעברתי, ואפילו אמרתי שאקרא לו 'הלב'".
ספר מה היה.
"באותו זמן שיחקתי בבאר שבע והייתי בשיא הקריירה. היה יום חמישי, אימון טקטי לקראת משחק העונה בשבת באצטדיון וסרמיל מול מכבי חיפה. שכרנו אז בית בבאר שבע עם הבת שלנו, שהייתה אז קטנה והיום בצבא. כל המשפחה הייתה אמורה להגיע אלינו לארוחת שבת, ואני זוכר שאשתי הייתה במטבח והכינה אוכל. פתאום קיבלתי טלפון מהפרופסור עדה יונת – שאף קיבלה לאחר מכן פרס נובל – והיא בישרה שהגיעו תוצאות הבדיקה, ואסור לי לשחק יותר כדורגל. בשיחה אחת חרב כל עולמי".
וואו, זה היה בום. איך מתמודדים?
"פשוט חרב עליי עולמי. לקח לי הרבה זמן להתעשת, ולמזלי המשפחה והחברים עטפו אותי. אני יכול להגיד בלב שלם שאשתי, שהייתה צמודה אליי, נתנה לי גב ובלעדיה לא יכולתי לעבור את זה. התחלתי לחפש כיוון אחר, ועשיתי המון קורסים בתחום – מדריך כדורגל, מאמן כדורגל ומאמן כושר – כדי למצוא פתרון אחר למחשבות שלי על פרישה. גם הדת והאמונה קירבו אותי ועזרו לי להתאקלם מחדש".
מישהו מעולם הכדורגל עזר לך?
"לא. הייתי צריך רק את עזרת המשפחה. אספר לך עוד משהו – לפני שחתמתי בבאר שבע, קיבלתי הצעה מצוינת מגיא לוזון ובני יהודה, שהגיעו אז לאירופה. גיא מאוד רצה אותי והציע לי חוזה לשלוש שנים, אבל בסוף, ביחד עם גלעד קצב, דווקא חתמנו בבאר שבע לעונה אחת עם אופציה. הגעתי לאחר ששנה קודם לכן היה שחקן זר בבאר שבע שנפטר מבעיות לב, ואז הוחלט שכל שחקן שמגיע לקבוצה יעבור בדיקות קרדיולוגיות מקיפות – ובסופו של דבר זה הציל אותי".
בזמנו סיימת בבאר שבע בבוררות. כועס על מישהו?
"אז כעסתי והתאכזבתי מההתנהלות והיחס של אלונה ברקת, אבל זה כבר מאחוריי. לפני כמה שנים נפגשנו ולחצנו ידיים. תבין – אז בא יום חמישי, ובבום אחד הכול נגמר. באר שבע לא רצו להשלים לי את החוזה, ואף הצעתי לשמש כעוזר מאמן. אלונה, בהתייעצות עם עורך דינה, לא הסכימה. חשוב להבין – פתחתי את העונה, וארבעה חודשים הייתי שחקן הרכב, והכול היה טוב. בסופו של דבר, זכיתי בבוררות והכול נגמר".
אתה חושב שמיצית את מלוא הפוטנציאל שלך?
"כמו שאמרתי קודם – אני יכול לספר על הקריירה שלי, ואני חושב שלא מיציתי את מלוא הפוטנציאל. גם היו לי כמה החלטות פחות נכונות, שבדיעבד יכולתי למקסם. אבל אני מודה על הכול – חוויתי דברים גדולים בכדורגל".
יצאת גם לחו"ל, אבל לא נשארת שם הרבה זמן. למה?
"ניר קלינגר הביא אותי לקפריסין, וחשוב להבין שלהיות זר במדינה אחרת זה לא פשוט. לכן אני תמיד אומר שצריך לכבד זרים. הגעתי לקפריסין לבד – בלי אשתי, שלמדה משפטים והייתה לפני מבחן – והיו גם חמישה מאמנים שהתחלפו באותה עונה ושלוש הנהלות. אז בסוף העונה החלטתי לחזור לארץ".
איך אתה רואה את הסיפור של ערן זהבי העונה?
"ערן זהבי הוא שחקן של אחד לדור. הוא ווינר, שבקיץ יהיה בן 38, אבל כמו שהוא נראה בפלייאוף – הוא יכול לשחק עוד עונה. כדורגל זה בדם, ואמנם הוא יכול לפרוש בשיא מצד אחד, אבל מצד שני – אני לא אופתע אם ישחק במכבי תל אביב עוד עונה".
שיחקת במכבי תל אביב. איזו קבוצה טובה יותר – זו של היום או שלכם?
"הקבוצה של היום. הגעתי בזמנו למכבי תחת לוני הרציקוביץ, אבל זו הייתה תקופה שלא היה תקציב ולא היה מקובל להשקיע ברמות האלה. גם סגל הקבוצה היה בהתאם. היום, הסגל שונה – התקציב פי 10 יותר גבוה, וגם התנאים ברמה אחרת".
שאלות קצרות
באיזה מועדון הכי נהנית?
"אמנם גדלתי במכבי חיפה, אבל הגעתי לבוגרים רק לשנה, אז לא חוויתי אותה באמת. הכי נהניתי במכבי תל אביב – זכינו בגביע וכבשתי שער בגמר. וכמובן – שיחקתי עם מכבי תל אביב בליגת האלופות".
מי המאמן שהכי השפיע עליך?
"ניר קלינגר – נתן לי את ההזדמנות ותרם רבות לקריירה שלי".
מי השחקן הכי טוב ששיחקת איתו ונגדו?
"אייל ברקוביץ' – איתו ונגדו. וכנראה גם דל פיירו בליגת האלופות".
מה ייחשב עבורך סגירת מעגל?
"אני לא פוסל כלום מבחינת בוגרים, אבל בעיניי כבר סגרתי מעגל – כשאני מחנך את הדורות הבאים בכדורגל ונותן מעצמי ומהניסיון שלי".
