בשבועות האחרונים, בעולם מקביל אבל באותו ענף, התקיימו שתי חגיגות גדולות. באנגליה ליברפול זכתה באליפות ה-20 בתולדותיה אחרי עונה נהדרת ובישראל ״כפר סבא של האוהדים 1928״, שהוקמה לפני שנתיים, השלימה עליית ליגה שנייה ברציפות והעפילה לליגה א'.
את הקו המקביל והדמיוני הזה "אחז" בחוזקה שחר יפה, בן 32, שעבורו התארים האלה היו סימן משמיים, תרתי משמע. כשנה ו-7 חודשים לאחר שאחיו הצעיר יובל ז"ל נפל בקרב ב-11 באוקטובר, ארבעה ימים אחרי השבת השחורה, הוא הרגיש שהוא שולח לו מסר חשוב, כששתי הקבוצות שכל כך חיברו ביניהם רשמו רגעים גדולים.
יובל ז"ל היה בן הזקונים במשפחה יפה. שחר, אחיו האמצעי עומרי ואחיהם הקטן נחשבים לדור רביעי במושב צופית, כשסבא וסבתא רבא שלהם היו ממקימי הישוב בו גרים הוריהם כיום ואת החינוך על אהבת ארץ ישראל הם ינקו מבית. כל חייל שנהרג הוא עולם שלם שמשאיר את הקרובים אליו עם חור גדול בלב, ובדומה ללא מעט נופלים מאז קום המדינה, גם סיפורו של יובל היה כזה שנראה כמו משהו כתוב משמיים, בטח כששומעים מה עשה כדי להגיע לחיל השריון ולתפקיד פיקודי.
"יובל שיחק כדורגל מקצועני כמגן שמאלי מכיתה ה' עד גיל נוער בהפועל עלייה כפר סבא (האקדמיה של שלמה שרף) ולקראת גיל נוער עבר להוד השרון. בגיל 17 הוא קרע את הרצועה הצולבת בברך, ירד לו בגלל זה גם פרופיל בצבא ל-72 וזו הייתה נקודת שבר גדולה מאוד בשבילו. הוא הבין באותה נקודה שהוא לא יהיה שחקן כדורגל ולא יוכל להיות ביחידה מובחרת. אני ואחי האמצעי שירתנו בלוחמה אלקטרונית וניסינו לדחוף אותו לזה, אבל הוא לא רצה וצחק עלינו שאנחנו ג'ובניקים", מספר שחר.
"לפני הצבא הוא הלך למכינה קדם צבאית. הוא למד על המדינה וגם עשה אימונים פיזיים. הוא ניסה להעלות את הפרופיל שלו ועבד קשה מאוד בשביל זה אבל זה לא עבד. כשהבין שהוא יישאר עם פרופיל 72 הוא בדק איפה יוכל הכי הרבה לתרום עם הפרופיל הזה. הרבה אנשים דחפו אותו לשריון ואמרו לו שזה חיל שמקדם אנשים טובים. הוא התגייס, סיים טירונות ואימון מתקדם בהצטיינות. מיד אחר כך קורס מפקדי טנקים, אז יצא לקצונה וסיים גם את הקורס הזה בהצטיינות 'מופת' וקיבל מחזור ראשון של חיילים. הוא הספיק להיות עם המחזור הראשון שלו חודשיים וחצי לפני שהחלה המלחמה.
ב-7 באוקטובר יובל היה בבית כי הוא יצא שבת וברגע שהתחיל כל הבלאגן, הוא והמ"פ שלו נסעו לשיזפון ומשם הלכו לעזור בטיהור יישובי העוטף, בשמירה על הפרצות בגדר וירו כקו ראשון על ניסיונות חדירה. ארבעה ימים לאחר מכן הוא נהרג מחוץ לקיבוץ כיסופים".
"מבין שאני ויובל חשובים לאנשים"
כמו בלא מעט בתים, החיבור לקבוצת כדורגל מגיע מאבא וגם לאח בכור יש תפקיד חשוב בעיצוב האהדה. זה בדיוק מה שקרה ליובל. מאביהם יורם קיבלו שחר ויובל את האהבה להפועל כפר סבא ושחר הוביל לכך שיובל יתאהב גם בליברפול האנגלית. במשך שנים ליוו את כפר סבא לכל משחק, עוד לפני עידן אלי טביב וגם לאחר מכן בימי השפל הגדולים. בכל מגרש, בכל ליגה היו מגיעים שלושה מארבעת הגברים של המשפחה ללוות את הירוקים. לפני שנתיים, כשהבינו כמו רבים מאוהדי כפר סבא שהמועדון איבד את דרכו, הם דחפו להקמת קבוצת אוהדים.
"במשך תקופה ארוכה באנו למשחקים של כפר סבא וסבלנו, לא רק מקצועית. בחוויה, הרגשנו שהאוהדים לא מעניינים אף אחד. לא הרגשנו קשר לקהילה, לא היה חיבור, היה פגישות עם משפחת שום לנסות לגשר על הפער, אבל התחושה שהתקבלה הייתה שזה לא חשוב להם. הקמנו משהו שיהיה לנו כיף לבוא מאהבה, לבוא ליהנות, להתרגש, ויותר מהכל להרים פרויקט שמחובר לקהילה".
באופן סמלי ומצמרר, יובל ז"ל היה חבר העמותה הראשון. כשנפתחה ההרשמה אבא יורם ניגש לצרף אותו ואת יובל לעמותה ורשם תחילה את יובל. באופן מצמרר אפילו עוד יותר, שיחת הוואטסאפ האחרונה בין שחר ליובל הייתה על משחק של הקבוצה שאליו לא יכול היה לצאת.
"החשיבות של הקבוצה הזו הוא מעבר לקטע המקצועי ולהישגים. נכון שהשאיפה בסוף להגיע לליגת העל ולהתאחד עם הפועל, אבל בסוף בדרך יש דברים חשובים יותר. כל מי שעובד במועדון הוא אוהד שמתנדב. אם זה יו"ר, אפסנאי, איש שיווק, אחראי על שלטי חוצות והכל.
הקבוצה הזו מהיום הראשון של המלחמה עשתה הכל כדי להנציח את יובל יחד עם עוד נופלים - איתי עמר ואיתם מגיני. משחקנים שלובשים חולצות עם הפרצופים שלהם, דרך טקסים ושלטים ביציע, הגעה של השחקנים לאזכרות וימי אבל ועוד הרבה דברים. קבוצת כדורגל היא קודם כל האוהדים שלה וברגע שהיא ככה מחוברת לקהילה זה העניין. יש בסיס לצמוח ואני בתור אח שכול ואוהד שמגיע לאצטדיון מרגיש תחושת שייכות כי אני מבין שאני ויובל חשובים לאנשים".
כמה לכדורגל יש כח בניסיון לחזור לשגרה?
"בשנה וחצי האחרונות הכדורגל הציל אותי. העובדה שבמשך שעה וחצי אני יכול לחשוב פחות על האובדן, על הנורא מכל, זה דבר חשוב. המציאות שלי היא קשה ומורכבת אבל יש לי שתי נקודות אור – הציפייה לקראת המשחקים של ליברפול וכמובן ההגעה למשחקים של כפר סבא - להגיע ליציע, להתחבק עם חברים , לשמוח בגולים. לראות את אבא שלי מניף את צלחת האליפות בליגה ב' עם הקבוצה זה משהו שמעלה חיוך.
ביום-יום המורכב, הכדורגל משאיר אותי עם הראש מעל המים, נוסיף גם את זה שאני רוצה להעביר לדור הבא שלי, לילד שלי את הדבר הזה. לבן שלי אור יש חולצה של ליברפול וכפר סבא. הנוכחות שלו בחיים שלי ושל זיו אשתי המדהימה, יחד עם הכדורגל, מחזק אותי בימים לא פשוטים".
כמה הוא היה חסר לך עכשיו, כשליברפול וכפר סבא רשמו עונות גדולות?
"בשלושה שבועות האחרונים הגעגוע אליו התגבר אצלי מאוד. אני לא מאמין שהוא לא פה כדי לראות את האליפות של ליברפול ואת העלייה של כפר סבא, אבל אני בטוח שהוא יושב איפשהו, רואה וחוגג. היינו באנפילד ב-2018 במשחק מול מנצ'סטר סיטי בליגת האלופות וניצחנו 0:3. שעתיים וחצי לפני המשחק יובל גרם לי לעמוד על פח ולחכות לאוטובוס של השחקנים שיגיע לאנפילד. זו הייתה חוויה מטורפת, תהיה אצלי עד יומי האחרון. אני שמח שיצא לנו לחוות דבר כזה ביחד".
"אם לא נהיה אחד עם השני, קיומנו מוטל בספק"
מי שיעקוב אחרי שחר ברשת X (טוויטר לשעבר) יראה שהוא לא נמנע מלהביע את דעתו על המצב במדינה. כשלרבים לא מובן לעתים מאיפה משפחות שכולות מוצאות את הכוחות להיאבק ולהתרכז בדברים שלא קשורים לאובדן שלהם, לשחר יש מסר ברור בנושא.
"יובל היה אחד האנשים הכי פטריוטים שפגשתי בלי קשר להיותו אחי והמדינה הזה הייתה חשובה לו מאוד. אני מרגיש שזה חלק מהדרך שלי להמשיך את הדרך שלו. אני בטוח שאם הוא היה בחיים הוא היה נלחם בשביל שהחטופים יחזרו ובשביל שלא יהיו פה עוד משפחות שכולות. אני יודע לצערי איך החיים של אח שכול נראים ואני יודע כמה זה נורא. ברור שיש משימות חשובות ויש דברים מהותיים על הפרק, ובמקביל לא הייתי מאחל לאף אחד לעבור את מה שאנחנו עוברים. אני חושב שכל עוד יש דרך ואלטרנטיבה שיכולה להחזיר חטופים וגם להמשיך את החיים שלנו בבטחה, אז היא עדיפה על דרכים אחרות".
אתה רואה שהשיח נהיה רע. מבקרים אפילו חטופים ששבו. זה לא מרתיע אותך להגיד את דעתך?
"הבטחתי לעצמי שאת מה שיש לי להגיד, אני אגיד. 'הרווחתי' את זה כאח שכול. זה לא אומר שצריכים להקשיב לי יותר. מה שמוביל אותי לאורך כל הדרך זה להגיד את הדברים בצורה מכבדת וככה אני מקדש את הדיון. אם מישהו יגיב לי שהוא לא מסכים איתי, זה חשוב כל עוד זה בצורה מכובדת ולא משפילה. עושים דיון בשביל הדיון ולא בשביל להקטין. השיח הוא חשוב, זה הלב של המדינה הזאת, צריכים לחיות ביחד. הבנו בשנה ו-7 חודשים האחרונים שאם אנחנו לא נהיה אחד עם השני, הקיום שלנו מוטל בספק".
מה דעתך על מה שקורה עם ועדת חקירה ממלכתית?
"אין על זה שאלה בכלל. לא תהיה תקומה אמיתית ואפשרות להתקדם עד שאחרון החטופים יהיו בבית. אני מרגיש שאני אוכל באמת להתאבל ולנסות להמשיך קדימה רק כשהמלחמה תהיה מאחורינו ואז נתחיל לשקם את הכל. אנחנו עדיין במלחמה, אין מסקנות, לא התחילו לבדוק, יש חטופים. בסוף נהרגו פה כ-900 חיילים וכמעט 1,000 אזרחים . מגיע לאותם נרצחים והרוגים שדבר כזה לא יקרה שוב".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו