תחושות מעורבות ליוו את אוהדי הפועל באר שבע בסיום המשחק אתמול (שני) בבלומפילד. לא היה ברור אם אנחנו צריכים להיות מאוכזבים מהתוצאה או מרוצים מהיכולת ומהביטחון שהקבוצה הפגינה במשחק הכי חשוב העונה. באמת שלא ניתן היה להפריז בחשיבות שלו. הלחץ הורגש בקרב הקהל לאורך כל השבוע שקדם לו, ונדמה היה שהעיר כולה עצרה מלכת ורק ספרה את הדקות.
לפני השריקה, היה ברור שאנחנו חייבים לנצח אם אנחנו רוצים לקחת את התואר. אחרי המשחק ההבנה היא שהתיקו הזה הוא לא כזה נורא. תמיד היה מלחיץ לבוא לבלומפילד נגד מכבי. לרוב אנחנו גם יצאנו משם עם הראש בין הידיים. אבל אין ספק שאתמול היה השיא לאור החשיבות והיוקרה של המשחק. הגענו מוקדם, אכלנו, שתינו בירות ונהנו מאווירה של משחק עונה כמו שכתוב בספר.
אבל בדקות הסיום לא הצלחנו לעמוד יותר על הרגליים. הלחץ התיישב על הכתפיים והעייפות המצטברת הורגשה. הכוונה היא לא לשחקני הקבוצה כמובן, אלא דווקא לאוהדים הסחוטים נפשית ורגשית שעוברים טלטלה בשבועות האחרונים וכעת יצטרכו לחכות כנראה עד לפוטו פיניש כדי לדעת אם העונה תסתיים בהגשמת החלום או במפח נפש.
זה יישמע אירוני אבל באמת שהאוהדים מותשים מהעונה הזאת. מצד אחד אנחנו נהנים מכל רגע, שכן יש קבוצה חזקה, עם אופי וכדורגל טוב, מהצד השני לא מבינים איך היא לא נגמרה כבר מזמן. איך אפשר לשרוד את החודש הזה כשאתה בלחץ גם מהמשחק שלך וגם עם אוזן אחת במשחקים של מכבי? טירוף מוחלט.
בניתוח מקצועי, המשחק היה די שווה עם יתרון קל עבורנו. בטח במחצית השנייה במהלכה הראנו עליונות. זאת למרות מצבים מסוכנים גם למכבי. המערך שבחר לעלות איתו קואוץ׳ קוז׳וך הוכיח את עצמו. בשונה מהמפגש האחרון מול מכבי בטרנר, במהלכו אושר דוידה ו-ווסלי פטאצ׳י חגגו על האגפים שלנו בחגיגה שלא מביישת חתונה של בן אדמו״ר מחסידות גור, הפעם הם נוטרלו כמעט לאורך כל המשחק מלבד בשתיים או שלוש התקפות מתפרצות כשגם השער של מכבי הגיע באחת מהן. חבל, אבל מה אפשר לעשות.
ונטורה והמלך קינגס (המצטיין) שלטו באמצע המגרש מה שהצריך את לאזטיץ׳ להכניס את סיסוקו אבל זה היה בדקה מאוחרת מדי עבורו ועבור מכבי. גם ההחלטה של המאמן לפתוח עם ארנולד גריטה הוכיחה את עצמה. נכון שהחלוץ הקמרוני לא הצליח לכבוש למרות שזה התפקיד שלו בתכל'ס, ורק סנטימטר היה חסר כדי שהוא ידחק את כדורי הרוחב לשער במחצית השנייה, אבל הוא בא לעבוד והוא בהחלט עבד. הוא משך אליו את הבלמים, הוריד כדורים והשאיר את דן ביטון חופשי לא פעם.
למעשה, מלבד התפקוד טעון השיפור של זהאי אחמד - בלשון המעטה שכן הוא לא הורגש כלל - כל שחקני הקבוצה הופיעו למשחק והיה נראה שהם הבינו את גודל המעמד. יחד עם זאת, החיסרון ברגל מסיימת איכותית הוא בולט והורגש וזה למעשה היה הגרוש החסר ללירה.
המאבק לא יכול להיות צמוד יותר. זה הולך להיות קשה עד הסוף. זה הולך להיות מותח ומורט עצבים. זה גם לא תלוי רק בנו שכן בסיטואציה מסוימת גם אם נוציא 9/9 זה יכול לא להספיק לנו בסופו של דבר. מה גם שמכבי מחזיקה במאזן כיבוש שערים גבוה יותר. אבל זהו, הגענו לקו הסיום, אז יאללה חייבים לתת עוד פוש אחרון! אם השחקנים מאמינים ונלחמים עד הסוף, מי אנחנו שלא נעשה את זה?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו