"אם יתנו לי אפשרות הייתי רוצה לקנות את מכבי חיפה"

ישראל זגורי, אחד הקשרים המוכשרים שצמחו בכדורגל הישראלי, מספר על המעבר החד מעולם הכדורגל לעולם העסקים עם פתיחת מלון בים המלח, מתייחס לפספוס בנבחרת, לפציעות ששינו את מסלול הקריירה, להתחזקות בדת, ומסביר מדוע מכבי חיפה תמיד תישאר הבית – ולמה רצה לרכוש את הפועל עכו

ישראל זגורי מול קאמוראנזי במדי מכבי חיפה. צילום: Getty Images

אחד החששות הגדולים של כל שחקן כדורגל הוא דווקא היום שאחרי הפרישה. רבים מהם מנסים להשתלב כמאמנים, וחלקם פונים לתחום התקשורת, אך רק מעטים יוצאים לעולם העסקים. הקשר ישראל זגורי הוא אחד מאותם יוצאים מן הכלל, לאחר שהפך לבעלים של בית מלון בים המלח בשם "אגם החלומות". "כבר כשהייתי שחקן, לפני כשש שנים, החלטתי לקנות קרקע ולבנות בית מלון – והיום אני שם", הוא מספר.

כיצד עושים את המעבר מכדורגל למלונאות?

"ראשית, אני לא מתעסק בזה ביום-יום ולא מדבר עם לקוחות – בשביל זה יש לי מנכ"לית. אני אחראי על התפעול מהצד הכספי, ואני מאוד מסופק מהמקום שלי".

בכל זאת, לא ניסית להמשיך בכדורגל? היו דיבורים על הפועל עכו.

"לפני שנה רציתי והייתי אמור לקבל את קבוצת הכדורגל של עכו, אבל לצערי ראש העיר 'בגד' בי. זה לימד אותי שיעור לחיים. למעשה, היה לי משקיע מארה"ב, והיינו אמורים לרכוש יחד את הקבוצה, כשאני הייתי אמור להיות המנהל המקצועי. זה מה שסוכם עם ראש העיר, שעזרנו לו להיבחר, אבל בסופו של דבר זה לא קרה. היום אני מעדיף להסתכל קדימה".

תחום האימון לא מעניין אותך?

"ממש לא. יש לי תעודת מאמן, אבל אני מעדיף להיות מנהל מקצועי – שם אני מרגיש שיש לי חיבור אמיתי".

זגורי עם חברים ליד בית המלון שבבעלותו, צילום: פרטי

מי משמש עבורך מודל לחיקוי בתור מנהל מקצועי?

"אני מאוד אוהב את הגישה של אלמוג כהן בבית"ר ירושלים – בעיקר את העבודה שלו גם במחלקת הנוער, ולא רק בקבוצה הבוגרת".

שיחקת בלא מעט קבוצות, אבל בסופו של דבר גדלת במכבי חיפה. אפשר לומר שהיא הקבוצה שאתה הכי מחובר אליה?

"האמת שיש כמה קבוצות שאני מחובר אליהן. אולי בעיקר הפועל רמת גן, שזכיתי איתה בגביע. גם בהפועל תל אביב היו לי תקופות יפות, אבל מכבי חיפה תמיד תהיה הבית שלי – שם גדלתי".

ערכת שתי הופעות בשלב הבתים של ליגת האלופות עם חיפה. זה בטח זיכרון בלתי נשכח.

"ברור. זה זיכרון שלא יישכח. לשמוע את ההמנון של ליגת האלופות ולשחק מול כוכבי-על כמו דל פיירו ובופון – זה רגע אדיר. אגב, בעיניי, הקבוצה הראשונה ששיחקה בליגת האלופות במכבי חיפה – עם כוכבים כמו יניב קטן ויעקובו – הייתה הקבוצה הטובה ביותר, ויכלו גם להגיע רחוק יותר".

אתה נחשב לאחד הכישרונות הגדולים שצמחו בכדורגל הישראלי, אבל אולי לא הצלחת לממש את מלוא הפוטנציאל שלך. אם היית צריך לשים את האצבע – למה זה קרה?

"קודם כל, הייתי מאוד פזיז ורציתי לשחק כמה שיותר בליגת העל, אז בחרתי לעבור בין קבוצות כדי להשיג את זה. בנוסף, הפציעות הכריעו. עד גיל 26 לא היו לי בכלל פציעות, ואז פתאום התחילו להופיע – ולא ידעתי איך להתמודד עם זה".

זגורי, צילום: לירון מולדובן

איך מתמודדים מנטלית עם הרבה פציעות בזמן קצר?

"האמת? לא הצלחתי להתגבר אחרי הפציעה הראשונה, והגוף לא הסתגל לעצמו. היו לי ימים קשים, ואני שמח שהמשפחה תמכה בי – כי בלעדיהם, לא יודע מה היה קורה. הפכתי גם לאדם יותר מאמין".

בשנים האחרונות זגורי, כמו לא מעט כדורגלנים אחרים התקרב לדת. "כבר בשלהי הקריירה, בתקופה שהייתי בבני יהודה, התחלתי לשמור שבת – והייתי הולך לבתי מלון בשביל זה. השבת ממלאת אותי, ואני מאוד מצפה לה כל שבוע – זה זמן של שקט עצמי", הוא מספר, "אני חושב שאנחנו פשוט מבינים מאיפה זה בא. הדת נותנת סוג של יציבות בחיים – וכולם מצפים לזה".

מה ילד כישרוני, שגדל ומסומן ככוכב לעתיד, צריך לדעת כבר בתחילת הדרך?

"קודם כל – להיות סבלני ולעבוד קשה. גם אם בסוף הוא לא יהפוך לשחקן, זה לא סוף העולם. הכדורגל מביא איתו ערכים טובים וזה לא פחות חשוב".

הזכרת את הפועל תל אביב. השבוע היא חזרה לליגת העל.

"זה מבורך, ואני שמח שיש לה בעלים חדשים. להפועל תל אביב יש קהל אדיר שמגיע לו להיות במקומות הכי גבוהים בכדורגל הישראלי".

למרות ששיחקת הרבה שנים בליגת העל, בנבחרת הבוגרת לא שיחקת. פספוס?

"בוודאי. שיחקתי בנבחרת הנוער והייתי חלק מנבחרת ישראל הצעירה באליפות אירופה שנערכה בישראל, אבל משום מה לא שיחקתי בבוגרת. אני לא יודע להסביר את זה – אבל שוב, הכול לטובה".

חוגג במדי הפועל תל אביב, צילום: עודד קרני