הוויתור על הכדורגל, החברות עם אוסקר גלוך וההבטחה שלא מומשה: הסיפור של אפיק טרי ז"ל

אפיק טרי, בנם הבכור של אושרית ואבשלום ואחיהם של אלמוג ואגם, נולד ביום י"ח באלול תשס"ד (4.9.2004) ברחובות. הוא היה ילד חייכן, אדיב ובעל דרך ארץ. הוא החל את לימודיו בבית הספר היסודי "רמון" שבשכונת רחובות החדשה, שם הפגין יכולות יוצאות דופן בכל המישורים – הלימודיים, החברתיים והספורטיביים. "אני זוכרת את צעדיך הראשונים," כתבה המחנכת ורד, "עת קיבלתי את פניך בשער בית הספר בכל בוקר, עם החיוך המבויש והצנוע שלך. למן ההתחלה ראינו בך את הקסם. ילד יפה, נבון, בעל רצון ללמוד ולחקור, עם סקרנות טבעית".

לאורך השנים היה אפיק פעיל ומעורב בקהילה הבית-ספרית – שר במקהלה, לקח חלק בטקסים, התנדב לוועדות, השתתף בחונכות של תלמידי כיתה א' ואף נמנה עם נבחרת בית הספר באתלטיקה קלה. "בין כותלי בית הספר נאספו לך רגעים מרגשים" סיפרה מורתו, "אספת חוויות של צחוק ושמחה, רגעים שבהם אהבת, רקמת חברויות, הפגנת אחריות, מנהיגות אישית ומצוינות, והוכחת שאתה יכול. חבריך לכיתה ידעו שיש על מי לסמוך".

את לימודיו בחטיבה העליונה עשה במגמת טו״ב (טכנאות ובגרות) – מסלול לימודים מואץ המכשיר טכנאים והנדסים במקצועות הטכנולוגיים; לא הסתפק במקצוע מורחב אחד והרחיב גם את מספר יחידות הלימוד במתמטיקה ובאנגלית, וכדרכו, קיבל במסיבת הסיום תעודת הצטיינות. סיפרה נוגה, רכזת המגמה: "אפיק היה מנהיג החבורה, תלמיד מצטיין. נער מדהים, מיוחד ובלתי נשכח. היו לו שאיפות גבוהות והוא כיוון תמיד גבוה. צפינו לו עתיד מזהיר".

מגיל צעיר, בלטה אהבתו הגדולה של אפיק לכדורגל, כבר בכיתה ד' הצטרף לבית הספר לכדורגל שבעירו, ומשם עבר לשחק בהפועל מרמורק כמגן. בכיתה ט' הצטרף לקבוצת הנוער של סקציה נס ציונה. את חברו הטוב אוסקר גלוך, לימים קשר נבחרת ישראל בכדורגל, הכיר אפיק עוד כשהיו פעוטות בני ארבע ונפשותיהם נקשרו זה בזה. עם השנים הלכה חברותם והעמיקה, והפכה גם לחברות בין המשפחות. "זו הייתה חברות אמיתית, עם אהבה, הערצה הדדית ומלאת גאווה לשני הצדדים", סיפרו החברים. הצלחתו של אפיק ככדורגלן זימנה לו אפשרויות להתקדם לכיוון של קריירה כשחקן מקצועי, אך לאחר שנפצע החליט לפרוש מכדורגל ולהתמקד בשירות צבאי משמעותי. הוא קיבל זימון לקורס טיס אך לא צלח את שלב המיונים; קיבל זימון לגיבוש צוללות (שייטת 7) – וויתר, ולבסוף החליט להתגייס לחטיבת "כפיר".

אפיק התגייס לצה"ל ב-23 במארס 2023, הוצב בחיל הרגלים והחל את מסלול הכשרת הלוחם בגדוד 90 ("נחשון") של חטיבת כפיר. בהמשך שירותו בחר לצאת לקורס מ"כים (מפקדי כיתה) בהקצאה 0 – ההקצאה המוקדמת ביותר בשירות הצבאי למסלול פיקודי. את הכשרתו כמפקד כיתה עשה בגדוד 450 ("האריה המעופף") בבית הספר למפקדי כיתות ומקצועות חיל הרגלים (חטיבת ביסל"ח). מפקדיו העידו כי היה לוחם דומיננטי, חברותי, בעל דעה, חדור מוטיבציה ועם גאוות יחידה, הראשון לעזור לחבריו. "אפיק ביצע כל משימה על הצד הטוב ביותר", כתב מפקדו, "חתר למגע ולניצחון בכל דבר שעשה", החברים בגדוד סיפרו על חבר ואח אכפתי שתמיד שם את טובת הכלל לפני טובתו האישית ושאף קדימה.

אפיק השלים את קורס המ"כים, אך עוד בטרם נערך טקס הסיום שכה ציפה לו – נכנס יחד עם מחלקתו לפעילות מבצעית בחאן יונס, שם נהרג בקרב (1.3.2024) בפיצוץ מטענים שהוסלקו בחדר פנימי באחד המבנים. בחודשי המלחמה הראשונים לקח אפיק חלק פעיל בלחימה בגדוד נחשון של חטיבת כפיר, בגזרות השונות. תחילה תפסו קו באיו"ש (אזור יהודה ושומרון) ובהמשך עלו לגבול הצפון. הוא כאב את אובדן חבריו שנפלו בשבעה באוקטובר, דאג לחברו שנחטף לעזה, והצטלם לכבודם כשהוא מניף את דגל ישראל.

בסוף פברואר 2024 (יומיים לפני נפילתו) נערך מפגש הורים. "היינו אצלו, אכלנו וצחקנו", שחזר אביו, "והוא סיפר שהם נכנסים לפעילות קצרה בעזה. 'נחסל אותם ונצא' אמר, 'ויהיה טקס סיום של קורס מ״כים'." לאימו אמר, "אני אוהב אתכם, אל תדאגי" באותה נשימה הוסיף, "אני לא פוחד למות למען המדינה". טרי נפל ביום כ"א באדר א' תשפ"ד (1.3.2024). בן תשע-עשרה וחצי בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי ברחובות, ונטמן בסמוך לקרוב משפחתו סרן ירין גהלי, שאף הוא נפל בעזה.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

על מצבתו של אפיק נחקקו המילים: "בן אהוב, לוחם אמיץ ואח לאלמוג ואגם; נזכור אותך תמיד ונאהב אותך לעד".