"קשר מיוחד עם המועדון": החיבור של סמ"ר אופיר ציוני ז"ל למכבי חיפה

ביום הראשון של השבעה, פנתה משפחתו של סמ"ר אופיר ציוני ז"ל למכבי חיפה בבקשה "לשמור על המנוי שלו". המנכ"ל איציק עובדיה הבין באותו הרגע עד כמה חשובה הקבוצה לנופלים ומשפחותיהם ומיד הבהיר שמקומו יישמר לאחותו שיר, שממשיכה להגיע למשחקי הקבוצה. הכל עוד היה טרי, אירועי 7 באוקטובר היכו במדינה כמו רעם ביום בהיר ועדיין, הקשר בין הנופלים לקבוצות שאהדו, הרגיש כמו משהו שגם הטבח הנורא בתולדות המדינה אינו יכול לגדוע.

אופיר אהד את מכבי חיפה מגיל צעיר, לדברי חברו הטוב, אורי כץ, "אופיר לא בא ממשפחה של אוהבי כדורגל", אך הקשר החל עוד בימי קריית אליעזר. "המשחק הראשון היה נגד אלקמאר, 0-0 גרוע, משמים, אבל זה נתפס", הוא מתאר, "דווקא משם הוא התלהב בטירוף וניסה לשכנע את אבא שלו לבוא גם. בסמי עופר עשינו מנוי ליציע הצפוני, הלכנו לכל המשחקים ופתאום גם אחותו שיר והאבא רן קפצו איתנו בגולים. אופיר ואני היינו שם יחד בכל המשחקים. אחת הכאפות הגדולות אחרי השבת השחורה הייתה כשרציתי ללכת למשחק ואופיר היה חסר לי. אין עם מי לדבר אחרי. המשחק האחרון שהיינו היה מול פנאתינאיקוס, עוד 0-0, קצת סימלי כמו המשחק הראשון".

לאחר נפילתו, הוריו, נגה ורן, הקימו אנדרטה לזכרו סמוך לקיבוץ דליה שם אהב לשבת עם חבריו לשתות משהו ולהירגע מול השקיעה. אופיר תמיד טען כי "הנופים הכי יפים נמצאים במקומות הלא צפויים", ומכאן הגיע הרעיון. חבריו ממשיכים לשאת מדבקות עם כיתובים כמו "מים שקטים חודרים עמוק", "בעוז ובענווה", או "One more beer for Ofir", כל מה שאפיין אותו כל כך. "אנחנו חברים מגיל 7, גדלנו יחד, כל הילדות יחד, יסודי ותיכון באותה הכיתה ועשינו יחד שנת שירות", מספר כץ על הדרך המשותפת עם חברו הטוב עד שהתפצלו בשירות הצבאי.

"אופיר התגייס לגולני, רצה גולני ולשם הלך. כל הילדות שלו היה מצטיין בכל התחומים וזה היה מוזר, כי לפני הגיוס דיברנו וניסו להכווין אותו למודיעין, אבל הוא לא רצה, רק להיות לוחם. אופיר התעקש על חי"ר, שטח, פשוט, לא סיירות או משהו כזה. בסוף הוא בחר בגולני, בעיקר כי הוא רצה את הפיקוד והשטח. קסם לו הקטע הזה לפקד על העם ולא "אליטה" או משהו כזה".

אחותו שיר, סיפרה גם היא על הבחירה: "הוא רצה ללכת לגולני, אבל לא סתם, אלא להיות מפקד בגולני. הייתה לו אפשרות ללכת למודיעין, אבל הוא בחר אחרת. אני זוכרת איך החיילים שלו ראו בו משהו מיוחד כי הוא אופיר ולא כי הוא המפקד שלהם וזה בדיוק היה מה שאפיין אותו כל כך. ב-7 באוקטובר חדרו מחבלים לבסיס והוא נפגע שם. לקראת השירות הוא עשה שנת שירות, גם בצופים, אהב להיות מחנך. האישיות שלי היא בזכותו".

ביום השחור ביותר של המדינה אי פעם אופיר ציוני ז"ל ניסה להגן על היישובים עם חדירת המחבלים. תחילה, הוא לקח עימו חייל נוסף והשניים הגיעו לכיוון הים, אבל אז הבינו כי הם מוקפים בעשרות מחבלי חמאס וחזרו לאחור כדי לבצע משימות הגנה מתוך מוצב השליטה האזורי בזיקים. שני כדורים פגעו באופיר והביאו למותו בקרב בו הפגין גבורה יוצאת דופן. אביו רן, האם נגה, יחד עם אחיו שיר וניר, ממשיכים את דרכו בכל תחום שאהב.

"אופיר ממש אהב את מכבי חיפה", מספרת האחות שיר, "בזכותו גם אני אוהדת שלהם, היה לו מנוי וכשנכנס לשנת שירות הוא הפסיק, בשנת הקורונה הוא תרם את המנוי שלו. שפנינו למכבי חיפה כדי לשמר את המנוי הם מיד נתנו שתי אופציות למקומות. הם הציעו לנו להמשיך את המנוי כדי להנציח אותו במשחקים ומאז יש לי מנוי לאותו המקום שלו, זה ביציע הצפוני ואני נמצאת שם תמיד. הלכתי למשחק הראשון שלי איתו, זה היה דרבי וניצחנו 1:5. כל כך שמחנו, עכשיו זה כואב לבוא בלעדיו".

מכבי חיפה, בחרה להנציח את שמות אוהדיה שנפלו במלחמה על קיר הנצחה ועליו כל השמות. "הקשר עם המועדון זה משהו מיוחד" מוסיפה שיר, "ג'ובאני רוסו הגיע להלוויה כנציג מכבי חיפה. אמא שלי ממש התרגשה וזה מראה כמה זו קהילה. האוהדים נורא תומכים, רואים את זה, המועדון מנציח, יש היכל זיכרון ושם יש את כל השמות".

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

כץ סיכם ואמר: "אופיר היה אוהד מכבי חיפה ידוע ומה שקורה עם הקבוצה זה מטורף. המועדון עושה עבור כל הנופלים ואין שייכות יותר גדולה יותר מזו שקבוצת כדורגל מייצרת. לראות את הפרצוף שלו על המסך בסמי עופר, זה משהו שאני לא מאחל לאף אחד. אתה כל כך רוצה שהוא יחזור ולא יכול לקבל אותו. אחרי שנה וחצי הגעגוע לא נחלש, הזמן לא מעביר את הכאב".