הגולשים שנכנסו היום ל"לאקיפ", אתר הספורט המוביל בצרפת, לבטח הופתעו לקרוא את הכותרת הראשית הבאה: "אני ספיר ברמן, השופטת הטראנסית הראשונה בכדורגל המקצועני". האחראית על הכותרת היא כמובן השופטת הישראלית, שסיפורה מכה גלים ברחבי העולם גם ארבע שנים אחרי יציאתה מהארון.
ברמן, שהספיקה מאז להפוך לשופטת בכירה בכדורגל הישראלי שזוכה לשיבוצים גם במשחקים גדולים, סיפרה: "תמיד רציתי להיות אישה, אבל חששתי שאראה מוזרה. כבר בגיל חמש שאלתי את עצמי שאלות - למה בנות נועלות עקבים ולא גברים? למה השיער של אבות קצר ושל אמהות ארוך? בצעירותי הייתי מחכה לרגעים בהם הייתי לבד בבית כדי לשים עקבים, פאה ומייקאפ".
"היה את הבן אדם שכולם הכירו, ואז את הבן אדם שרק אני הכרתי", המשיכה ברמן, "נשארתי לבד עם החלום. ראיתי איך מתייחסים לטראנסים בחברה. חשבתי שאמות עם החלום הזה, כגבר, אבל אז הגיעה הקורונה. הייתי בזוגיות עם אישה, אבל בגלל הסגרים והבדידות השתגעתי ורציתי שדברים ישתנו. כשסיפרתי לה על זה היא השתגעה ולא קיבלה את זה, כאילו השמיים נפלו עלי. כשסיפרתי לאמא שלי היא תמכה בי. שאלה הרבה שאלות. היא הראתה לי את הדרך".
"שישה חודשים אחרי השיחה עם המשפחה החלטתי לדבר עם יו"ר איגוד השופטים. הייתה לנו שיחה ארוכה וחשבתי שיפטרו אותי. הוא תמך בי ואמר שיעזור במה שצריך. הייתי בשוק. אני מרגישה שאני מביאה משהו שונה, יש יותר דיאלוג וסובלנות. אני מרגישה יותר טוב עם שיער ארוך, ציפורניים ומייקאפ".
ברמן סיפרה כי בתור מי שגדלה בבית עם אם אוהדת ריאל מדריד ואב שאוהד את ברצלונה, לא הייתה הרבה ברירה אלא להתחבר לכדורגל: "זה היה הגורל, החלטתי לשחק בגיל 6, אבל אחרי 11 החלטתי לעבור לשיפוט".
ומה החלומות הגדולים שנותרו לה? "החלום שלי יהיה לשפוט משחק גדול בישראל, כמו גמר גביע או משחק אליפות. אני חולמת גם על המונדיאל, ליגת האלופות, יורו. לשפוט משחק בין ספרד לצרפת יהיה מדהים".
בכתבה סופר כי סרט דוקומנטרי על ברמן, שהפיק לירן עצמור יחד עם רשתות הטלוויזיה ARTE ו-SWR - ישודר בקרוב בצרפת.
