גם כשאנחנו מתקרבים ליום השנה לאירועי 7 באוקטובר, ההשפעות של השבת השחורה עדיין מורגשות היטב על כל תושבי ישראל. ככה זה כשיש בעזה עוד 101 חטופים, וכשאנחנו מקבלים מדי כמה ימים תזכורת קשה שנסחב את פצעי ההלם מאותו יום ארור כל חיינו. מסביבנו יש לא מעט אנשים שלשמחתנו שרדו את היום ההוא, אבל מתמודדים בכל יום עם הצלקות שהם נושאים, רבים מהם היו במסיבת הנובה ליד קיבוץ רעים.
לאחרונה עמותת קהילת שבט הנובה, שהוקמה בעקבות האירועים הטרגיים על ידי מפיקי פסטיבל המוזיקה, ממשיכה במאמציה לסייע לשורדים ולמשפחות השכולות בתהליכי השיקום והחזרה לשגרה. כחלק מיוזמות השיקום שלה, מחלקת הספורט של העמותה הקימה לאחרונה קבוצת כדורגל שמורכבת משורדים ומבני משפחות שכולות.
ביום שני האחרון נשלחתי לאימון השביעי במספר שלהם כדי לראות את הדבר הזה מקרוב, יממה לאחר היוודע כי שישה חטופים, ובהם חמישה שנחטפו מהמסיבה, נרצחו בעזה. האמת? בימים שבהם קשה להתרגש מדברים, זה כנראה אחד הדברים היפים שנתקלתי בהם זה תקופה ארוכה. חבורת צעירים במגוון גילים, שבאים ממקומות שונים בארץ כדי לשחרר את עצמם באמצעות הדבר שהם הכי אוהבים לעשות - לשחק כדורגל. את האחווה בין האנשים אפשר לראות עוד לפני שהאימון מתחיל, בחיבוקים החמים, אפילו במבטים. אין לחבורה הזאת אות קין על המצח, וסביר שלא תדעו שהם סוחבים טראומה גדולה, אבל בתוך תוכם הם נלחמים יום־יום כדי לבחור בחיים. כדי להוציא מעצמם את המיטב.
"כילד שיחקתי בהפועל ת"א. אני מאוד אוהב כדורגל, ומבחינתי ספורט זה הפסיכולוג הכי טוב עבורי", אומר פז עמר, בן 26, שורד ומנהל תחום הספורט בעמותה. "מסיבות הן חלק מאיתנו, אבל אחרי 7 באוקטובר הפכנו למשפחה אחת. אני מקיף את עצמי בעיקר בשורדים, כי הם אלה שיכולים להבין אותי הכי טוב. זה מעבר לקבוצת כדורגל, אלה אנשים שביום־יום ביחד. אנשים שהפכו לאחים".
מי שמונה למאמן הקבוצה ואחראי כמובן לצד המקצועי הוא גיא קמין, מאמן בכיר במרכזי הפיתוח של ההתאחדות לכדורגל. בת הזוג של בנו שרדה גם היא את הטבח הנוראי במסיבה, וכשהוא נקרא לדגל הוא לא היסס. "אני מרגיש פה תחושה של שליחות. זו תרומה בשביל הקהילה ומאוד כיף לי ללוות את החבורה הזאת", הוא מספר ועיניו בורקות. "אני לא עושה להם הנחות, כולם באים לפה ובמשך שעתיים עובדים קשה. הקבוצה לא נחשבת למקצועית כרגע, אבל ההתנהלות פה מדהימה. אין שנייה אחת שאני מרשה למישהו להוריד את הרגל מהגז. הם באים להתפרק, לעשות משהו שהם אוהבים. כדורגל זה משהו שמחבר בין כולם אז זו התרופה הכי טובה".
את דבריו של קמין מחזק בן זוארמן, השחקן הכי מבוגר בקבוצה, שאביו מוטי היה הבליין המבוגר ביותר בנובה ונרצח בגיל 73. מוטי מיהר לעזוב את הרחבה כשהחלו האזעקות, אבל נקלע למארב של מחבלים בצומת משאבי שדה, לאחר שאסף שלושה בחורים פצועים שנקלעו למארב עוד לפני כן בצומת מפלסים. "אני עושה ספורט כל החיים ומאמין מאוד בכך שהספורט עוזר לחוסן הנפשי. אני מרגיש חזק למרות כל הקושי שעברתי. הספורט והכדורגל נותנים המון לגוף ולנפש", אומר בן, "זה נעים מאוד לפגוש את האנשים ואת החבר'ה שהיו במסיבה. אני מייצג את המשפחות השכולות. יש פה הרבה ניצולים שלכל אחד מהם יש סיפור, ולאט־לאט מתקלפים".
שחקן נוסף בקבוצה שמסביר את החשיבות של הקמת הקבוצה הוא אורן היידרה, המתעסק במוזיקה אלקטרונית ובטראנס, היה חלק מהפקת הנובה ושרד את הטבח הנוראי. "התקופה מאז השבת ההיא היתה מאוד אינטנסיבית עבורי. זו התקופה הכי קשה ובמקביל הכי פורחת שהיתה לי בחיים, כדי לטפס מהמקום הכי נמוך לפסגה. עצם העובדה שאתה קם בבוקר ויוצא מהבית, הולך לאימונים, למפגשי קהילה, לפסיכולוג, יושב עם חברים ושותה דרינק - מקרבת אותך לתרפיה נפשית ופיזית. בימים הראשונים האמנתי שלא יהיו לי כוחות".
האחדות שיש בחבורה הנפלאה הזו גורמת להם להסתכל מהצד על השסע והפילוג שיש בחברה הישראלית ולהיות עצובים מהמצב. "האנשים שהיו במסיבה, עם כל מה שהיה אז בעם, באו מכל הארץ וייצגו את כל ישראל", אומר זוארמן. "הם הגיעו מתל אביב, מבאר שבע, מרמת הגולן. היו שם דתיים, חילונים, והם באו רק לשמוח ולאהוב. המסיבה הזו ייצגה אהבה ואחדות, ועצוב לראות את מה שקורה. פה לא שואלים שאלות כמו 'למי אתה מצביע', אנחנו חברים וככה צריכה להיראות המדינה שלנו". עמר מחזק את חברו ומוסיף: "הדור הזה, הצעיר, המאוחד, צריך להעיף את המדינה שלנו קדימה".
ההסתכלות קדימה של עמר מתייחסת להיבט המדיני, אבל גם הקבוצה שהקים מסתכלת כבר עכשיו קדימה במטרה לטפס ולהגיע כמה שיותר רחוק. הקבוצה תפסה תאוצה במהירות, עם 30-20 שחקנים, שמתאמנים אחת לשבוע בוולדרום, בהדר יוסף, ותערוך בחודשים הקרובים כמה משחקי ראווה, כולל מפגש עם קבוצת כפר עזה, אבל המטרה הסופית היא להפוך את הקבוצה ליותר מקצוענית, כזו שתחל אולי כבר בשנה הבאה את דרכה בליגה ג' ותירשם בהתאחדות.
"זה משהו שאנחנו חושבים עליו כמובן", אומר המאמן גיא, "פז התחיל לגבש השנה קבוצה, שנרוץ איתה ככה, ורוב הסיכויים שהקבוצה תהפוך למקצועית יותר. הרצון כמובן הוא להשאיר את הסמל של הנובה". גם עמר עצמו חולם בגדול ומצהיר: "המטרה היא לבנות קבוצה לבנים ולבנות ויחד עם גיא לבנות קבוצה מקצועית, לפנות להתאחדות וליצור לשחקנים שיהיו פה תחרות. זה כרגע נראה אולי רחוק, אבל בעיניים שלי זה קרוב מאוד".
ריף פרץ, שחקן עבר בעצמו ויו"ר עמותת קהילת שבט הנובה מסכם: "העמותה שמה לה למטרה לשקם ולטפל בשורדים ובמשפחות השכולות, להנציח את הנרצחים ולהסביר את מה שהיה בארץ ובעולם. אנו מגייסים תמיכות ותרומות שכולן מועברות חזרה למשפחות ולשורדים, ובכך מחזקים את הפעילות הקהילתית ואת ההנצחה בצורה משמעותית ומכבדת".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו