עונת 23/24 נפתחה עם המון תקוות. ההצלחות הפנומנליות של הנבחרות הצעירות בקיץ הקודם נתנו תחושה שיש פה דור אחר, שונה, שהעונה שבפתח היא שנת הפריצה שלהם ואנחנו נקבל עונה ישראלית בלתי נשכחת. אז אכן קיבלנו עונה שנזכור לנצח, אבל מהסיבות הלא נכונות.
היום הארור ההוא ב־7 באוקטובר שינה לנצח את חיינו במדינה והשפיע כמובן גם על הכדורגל הישראלי. הקבוצות שמשתתפות במפעלים האירופיים לא מארחות בישראל, וכתוצאה מכך הלו"ז שלהן קשה ומאתגר שבעתיים.
אז אם בעונה שעברה הרבה מכוח האינרציה מכבי ת"א ומכבי חיפה סחבו את העונה האירופית עד חודש מארס והיו כפסע מהשגת כרטיס נוסף למוקדמות ליגת האלופות, העונה נשארנו עם נציגה אחת בלבד בשלב בתים אירופי אחרי הדחות כואבות/מביכות של הפועל ב"ש ומכבי חיפה, שלא היו קורות אילו הן היו מארחות בישראל.
אחד הקשיים הבולטים שהמלחמה מעמידה בפני הקבוצות המקצועניות, בכל ענפי הכדור ובטח בכדורגל, הוא הבאת שחקנים זרים איכותיים. גם בימים כתיקונם מעט מאוד קבוצות מצליחות להעמיד חמישה זרים איכותיים, שימשכו את הקבוצה קדימה וישדרגו גם את השחקן המקומי. אז בטח ובטח בימים אלו, שבהם לא רק שקשה להביא לכאן שחקנים חדשים, אלא גם קשה לשמור על הטובים שנמצאים (מקרה פייר קורנו כדוגמה).
מינהלת הליגה העבירה החלטה שתיכנס לתוקפה העונה, ולפיה כל קבוצה תוכל לשתף זר נוסף על כר הדשא (שישה זרים בסך הכל), החלטה שהרתיחה את ארגון השחקנים. אבל אם נהיה כנים - זה לא מה שיפגע בהתפתחות השחקן המקומי, בטח לא העונה.
ואם כבר ארגון השחקנים מקים קול צעקה, אז שיתמקד בדברים שבאמת יקדמו את השחקן הישראלי - העלאה משמעותית של תקציבי מחלקות הנוער, הקמת קבוצות־בת, שיפור מאסיבי של המתקנים, העלאת מספר המשתתפים ושכר המאמנים שמכשירים אותם. כשזה יקרה, נראה הרבה יותר שחקנים מקומיים איכותיים על כר הדשא בלי קשר למספר הזרים המותר.
ואם עסקינן בילדים שלנו, העונה שבפתח היא עוד עונת הזדמנות, אולי אחרונה, לשנתונים הנהדרים שהוליכו את הנבחרות הצעירות להישגים, ושסיפקו לנו המון נחת בקיצים הקודמים, לעשות את הקפיצה קדימה ולנוע במסלול שעשו אוסקר גלוך, ענאן חלאילי, סתיו למקין, דניאל פרץ ועמרי גאנדלמן.
אז מי חייב לעשות את הקפיצה העונה, אחרת הרכבת תברח לו; מי יכול להפתיע; ומי אולי, בתקווה, יהיה האקזיט הבא של הכדורגל הישראלי, אפילו כבר בינואר.
דור תורג'מן ואלעד מדמון (מכבי ת"א)
בעונה שעברה דור תורג'מן בחר להישאר במכבי ת"א, למרות שידע שערן זהבי הוא החלוץ המוביל ולא יהיה לו פשוט לקבל את מלוא הקרדיט בעמדה מספר 9. אז את העונה האחרונה הוא סיים אמנם עם 11 שערים ב־49 הופעות, אבל גם בתחושה של דריכה במקום, תחושה שהתחזקה גם אחרי ההופעה המאכזבת במשחקים האולימפיים. העונה הזו חייבת להיות העונה שלו. זהבי כבר לא באנקר, ואם יישאר, השחקן הצעיר יהיה חייב להוביל את החלק הקדמי.
מי שעוד יעמוד במוקד אצל האלופה הוא הרכש הגדול של הקיץ, אלעד מדמון. מדמון, תגלית העונה שעברה, הגיע עם תג מחיר אדיר לשחקן ישראלי (1.6 מיליון יורו) ויצטרך לעמוד בלחצים שהוא לא מכיר מחדרה, עם תחרות על כל עמדה. מדמון דווקא נראה כאחד שהלחץ עושה לו טוב, ושיתוף הפעולה עם שחקנים איכותיים שייתנו לו יותר חופש יכול להפוך את עונת הבכורה שלו למקפצה לרמה הבאה.
איתן אזולאי (מכבי חיפה)
גם מכבי חיפה ביצעה רכש ישראלי גדול בקיץ. איתן אזולאי, קשר מרכזי פיזי ואיכותי, הגיע ממכבי נתניה, ונראה שבכר מזהה בו תכונות דומות לאלו של מוחמד אבו פאני ומייעד לו את העמדה מספר 6.
אם מעבר העמדה יצליח ואזולאי ישפר את קבלת ההחלטות ואת אחוז הדיוק במסירות, גם נבחרת ישראל תרוויח קשר אחורי מגוון שיכול, תוך כדי תנועה, לעלות מדרגה ולתת למאמן אפשרויות נוספות במרכז השדה.
עדי יונה וגיל כהן (בית"ר י־ם)
אחרי עונת הפריצה הנפלאה והאולימפיאדה המאכזבת, עדי יונה יעמוד בפני עונת מבחן בבית"ר ירושלים המתחדשת. מחלקת הנוער של בית"ר לא מרבה לגדל שחקנים, ובהיבט הזה יונה הוא יהלום יוצא דופן. ההגעה של ברק יצחקי, שחושב התקפה ומשחק עם שני מספרי 8 התקפיים, יכולה לעזור ליונה לשפר ואף לשדרג את המספרים מהעונה שעברה, מה שאם יקרה יקרב מאוד את בית"ר למטרה שלה העונה - מקום 3.
שחקן נוסף ששווה לשים לב אליו הוא הבלם גיל כהן, קפטן הנבחרת הצעירה לשעבר, שחקן שהוא נכס למאמן ואישיות נהדרת שסוף־סוף מקבל הזדמנות בקבוצה גדולה. ולא רק קבוצה גדולה, אלא גם כזו שחושבת בעיקר התקפה, מה שיהפוך אותו לאחד השחקנים החשובים בקבוצה.
ניב יהושע ולירן חזן (מכבי פ"ת)
ומשלוש הגדולות נעבור למחלקת הנוער, שלא מפסיקה לייצר ולייצא שחקנים. אז עידן טוקלומטי הלך בדרכם של סולומון, עבדה ובר, והשניים שמסומנים ככאלה שיעשו את הצעד הבא כבר התחילו במסע שלהם בעונה שעברה עם גביע ועונת בכורה נפלאה.
ניב יהושע, קשר אחורי סופר־אינטליגנטי, ולירן חזן, קשר קדמי עם עוצמות פיזיות ויכולת סיום, ינסו לעמוד במבחן העונה השנייה ולהוביל את המלאבסים לפלייאוף העליון, כשהם יודעים שאם ימשיכו באותו מסלול התקדמות, הדרך להגשמת החלומות מעבר לים קצרה.
