גם המזל בסוף נגמר וגם עומר ניראון כבר לא יכול להושיע, למרות שניסה. אחרי מה שהיה מוקדם יותר הערב בצפון, כל מה שרצינו זו בשורה אחת טובה, הרמת מורל מפריז המעוננת, אבל בזמן פציעות פרגוואי השאירה את הבאסה במצב סטטי וניצחה 2:4. לא הגיע לנו יותר.
אחר הצהריים, בפארק דה פראנס, לאט לאט הגיעו הידיעות הקשות ממג'דל שמס. קצת קשה להאמין שבמרחק של 4,570 ק"מ מהחגיגה הגדולה בעולם, הדם נשפך והדמעות לא מפסיקות לרדת. אבל אז נופל האסימון שצריך להיות כאן, כמו באירוויזיון, עם ראש מורם, להזכיר שאנחנו עדיין כאן וכל הישג יתקבל בברכה.
במקום בעיטת מוטיבציה, הנבחרת פתחה בהלם מוחלט. חשבנו שאחרי המשחק הראשון, אחרי שהכירו את הדשא, תעבור קצת ההתרגשות ונתחיל לדבר עסקים. באמת הגיע הזמן, אבל בעשר הדקות הראשונות ההגנה הישראלית דפקה נפקדות. פרגוואי ראתה שנותנים, למה לא תיקח?
שוב, אם עומר ניראון לא היה בשער, כבר היינו בשלב הסיכומים, מתכוננים למשחק המרתק בין מכבי פתח תקווה למ.ס. אשדוד. כן, מי שלא ממש נספר לפני הטורניר בלם בגופו את ההתרסקות, הוכיח שאם לא מכבי נתניה, לא יהיו חסרות קופצות ובקצב הזה גם ישראל תהיה קטנה עליו.
רק כמה אפשר לסמוך על שוער? פרגוואי שיחקה יפה, מהיר, נחוש. לא היה זכר לתבוסה שלה ליפן ביום רביעי. או שיכול להיות שהיה כי השחקנים התרוצצו, קפצו על כל כדור. ידעו שהפסד והם יכולים לבקש מקלט מדיני באורוגוואי.
בסוף השער הגיע. מתחילת המשחק שמתי עין על מספר 7 של היריבה. מרסלו פרננדז, חלוצה של ליברטד מאוסנסיון שבפרגוואי, האיש שהמוטו שלו הוא 'אם אלוהים איתי, אז מי יהיה נגדי?', אמיתי, מהאינסטגרם. הבחור סובב בדקה ה-25 כדור מדהים לפינה הימנית, ניראון גם ביום גדול לא הצליח לחלץ אותנו מהצרה. הפרו פלשתינים מאחורי השער הישראלי הודו על הסיוע.
במצבים על הפנים אתם מצפים מאלה שאמורים להוביל את הכדורגל הישראלי בעשור הקרוב לקחת יוזמה ולשנות את התמונה. לא סתם אנחנו שופכים פה אלפי מילים על אוסקר גלוך, ליאל עבדה ודור תורג'מן. מבחינתם המשחקים האולימפיים צריכים להיות רק הספתח.
שש דקות מסיום המחצית, כשלא הייתה שום תקווה באופק, גלוך, שלא צריך יותר מסדק בקיר, שלח כדור חזק לקורה. גם עבדה פתח מדי פעם מבער באגף הימני, אבל על ניוטרל, בלי הרבה ת'כלס.
משהו לא עובד. אולי המצב הקשה במדינה, אולי ההכנה הלקויה, אבל ציפינו מהנבחרת הזו להרבה יותר. היא הייתה חייבת להגיע לטורניר הרבה יותר ממוקדת ופחות מפוזרת, כי מה שעצוב באולימפיאדה שלא שמים לב והיא כבר נגמרת.
ואז כמו נגד מאלי, משום מקום, בדקה ה-54 שוער פרגוואי, גטיטו פרננדז, השמיט כדור פשוט ועמרי גאנדלמן, שהיה במקום, החזיר אותנו לתמונה. לא עברו שש דקות וממשחק אנמי גנדלמן החמיץ שער בטוח ועברה עוד דקה ועבדה הבקיע שער נאה שנפסל בגלל נבדל. מה שנקרא בעגה המקצועית 'המומנטום עבר צד'.
רק שלפרגוואי יש שחקנים עם איכות יוצאת דופן. חוליו אנסיסו, משחק בברייטון מהפרמייר ליג, כל נגיעה שלו בכדור מגיעה עם נימוק, כל בעיטה עם כתובת. בדקה ה-69 הוא סידר לעצמו כדור לשמאל ושחרר פצצה פנימה. הסתכלתי באותו רגע על הסטטיסטיקה 5:27 לדרום אמריקאים בבעיטות לשער. עם מספרים כאלה קשה להתווכח.
מסתבר שכן. שוב, משום מקום פנדל לישראל בדקה השמונים. המאמן של פרגוואי זרק בקבוק מים, לא האמין שזה קורה לו. אוסקר בעט, השוער הדף ואוסקר דחק את הריבאונד פנימה.
אבל אין מה לעשות קצת צבע בקירות לא יכול להציל בית מהתמוטטות. בזמן פציעות, רגע לפני שסחטנו נקודה שלא הגיעה פביאן בלאבואנה ופרננדז עם השני סיימו את הסיפור. חבל, אבל בהחלט מגיע.
