לפי כמות רכבי הכוחות המיוחדים של משטרת פריז, שהיו פרושים הערב ליד הפארק דה פרינס, אפשר לחשוב שפ.ס.ז' מארחים את גלאטסראיי בחצי גמר ליגת האלופות. טונות של שוטרים חמושים מכף רגל ועד ראש, שמוכנים להקפצה מיידית.
זו הייתה התרעת שווא. ליד הפארק הייתה אווירה נעימה, ידידותית, שהפיגה במהרה את החשש המוקדם. יובל בלוך, בן ה-16, שהגיע ממודיעין עם הוריו דליה וברוך, החליף לחולצת הנבחרת רק כשנכנס למתחם האצטדיון, הייתה זו דווקא כתבת פריזאית שהעירה שחבל שהוא לא מרגיש בטוח מספיק באירוע כל כך חגיגי.
"שלחו לנו כתבות מהארץ, ביקשו שנהיה עירניים", סיפרה דליה, האם, "אבל האמת שעד עכשיו לא הרגשנו מאויימים וזו הפעם הראשונה שאנחנו שומעים כאן עברית".
מי שניסה להלהיב קצת את האווירה היה איתמר, בחור בן 24, שמגדיר את עצמו פטריוט ואוהד הנבחרת. הפעם הראשונה שליווה את השחקנים הייתה למונדיאליטו בארגנטינה ואחרי זה טס גם לאליפות אירופה.
איתמר בחור חייכן ונעים, הוא ניצול מסיבת הנובה ולמחרת כבר הצטרף לחבריו במילואים. אחיו יונתן הוא חייל גדוד 13 בגולני, שלחם בדרום בשמחת תורה. איתמר דאג להביא איתו לפריז דגלים של הפלוגה בכדי שאחיו יראה בטלוויזיה שגם בצרפת חושבים עליו.
"האולימפיאדה והנובה אלה שני קצוות שונים לגמרי בחיים", איתמר הודה. "אבל אני על הטורניר הזה חושב במשך תקופה ארוכה. מחכה למשחק הזה כבר חצי שנה, והיום במלון כבר לא יכולתי יותר להמתין".
אל היציע נכנס גם סרג' אפללו, יהודי פריזאי שבא לתמוך עם דגל ישראל. "אנחנו יודעים מה ניצחון כזה יעשה למדינה שלנו וכמה אנחנו צריכים רגעים כאלה בתקופה כזו".
רק שלא רק ישראלים ויהודים הגיעו הערב לאצטדיון היו גם רבים מאוהדי מאלי, רובם גרים היום בצרפת כמו פוסייני, בובקה וג'ובה שהראו בקיאות בהרכב הישראלי. "השוער הראשון שלכם לא ישחק בגלל פציעה, נכון?", הפתיע בובקה. "הבנו שיש לכם חלוצים טובים, אבל אנחנו לא רק ננצח אתכם, גם נזכה במדליית הזהב", הצהיר פוסיייני ורק ג'ובה גלש לפסים אישיים. "אתה תראה שניתן לכם בעיטה קטנה בתחת".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

![[object Object]](/wp-content/uploads/2024/05/15/06/whatsapp-israelhayom-m-150-.gif)
