כשלא יודעים אם לצחוק או לכעוס, או אולי לשמור על קור רוח, יש אופציה אחרת. לעשות את שלושתם! חדש - תיאור מודולרי של המשחק. מחשבות ותובנות שנשמעו אתמול (חמישי) ביציעי אצטדיון אוייפשט בהונגריה. ראשית, פתיח. דעו לכם, עיתונאי ספורט משקיעים מחשבה רבה בפתיח.
הזועם: "32 שנים באירופה ואנחנו חוטפים בקלילות מאי מחורבן של פחות מ-400 אלף איש, שרוב השנה מכוסה בשלג". גילוי נאות: ההונגרים חילקו קצת יותר מדי יין ביציעים.
הצוחק: "חתיכת סגל יש לכם אם לאבו פאני אין מקום בהרכב", אומר לי הונגרי ידידותי למדי לפני המשחק. אבו פאני מוביל את הליגה ההונגרית, ואומרים שאת כל ליגות אירופה, עם עשרה בישולים.
השקול: יש שני אנשים שהם לא הסיבה לתוצאת המשחק אתמול באוייפשט. ערן זהבי שהחטיא פנדל ורוי רביבו שהורחק. התוצאה מוצדקת לגמרי. הנבחרת חסרת המזל הייתה איסלנד. היא שלטה במשחק באופן די מוחלט. רק שני פנדלים מקריים כמעט החזירו את ישראל למשחק.
מכאן להתרחשויות:
הזועם: "קונוסים! ראית את הגול השלישי. שחקן שרק המשטרה שמעה עליו נראה כמו מסי". או "רציתם יורו? תאמין לי שאופ"א לא רוצה אותנו ביורו. שום קשר לעזה. למה לתת לנבחרת כזאת להרוס את היורו?". אנשים בדרכם החוצה בסיום, ולך תתווכח איתם.
הציני: "שמעתי שכופים עלינו הסכם אזורי? יש מצב שיחזירו אותנו לאסיה?" - אוהד אחד דווקא אופטימי.
השקול: אין לדבר הזה הצדקה. לפני שבועיים הייתה בבודפשט מכבי חיפה ושיחקה מול פיורנטינה. עם קהל נפלא שתמך בקבוצה מצויינת. נכון, יש לחיפה זרים. אבל ממש לא זיהיתי שחקנים כמו שון גולדברג, גדי קינדה וענאן חליילי, שנראו חדים בהרבה מול יריבה חזקה מהרבה מאשר הנבחרת מספר 73 בעולם.
אלון חזן הוא ג׳נטלמן. שמר במסיבת העיתונאים על ערכים, אתיקה ונימוס. הוא כנראה גם איש מקצוע טוב. אבל אחרי שלושה ביקורים בבודפשט - מול שוויץ, רומניה ואיסלנד - זו לא עבודה טובה.
הסיכום:
הזועם: נבחרת ישראל הנוכחית היא תבנית נוף מולדתה. יש בכדורגל הישראלי הרבה טוב. קהל מועדונים תוסס. משקיעים נדיבים. אוסקר גלוך הוא יהלום אמיתי. הנבחרות הצעירות מראות שוב ושוב אומץ והתקדמות. את נבחרת ישראל מנהלת ההתאחדות לכדורגל וככה היא נראית בכל משחק הכרעה כבר 32 שנים באירופה.
הציני: בעולם הפכפך. תבוסה של נבחרת ישראל ברגע האמת היא אי של יציבות.
השקול: ברק בכר פנוי.
