בנבחרת ישראל יש מנגנון התעללות עצמית, בה, בשחקניה ואוהדיה. זה תמיד יהיה קשה, אכזרי, בדרך הכי לוזרית, כזו שלפעמים קשה להבין מהצד. אבל ההפסד לאיסלנד התעלה גם על ההיסטוריה.
ישראל הגיעה לבודפשט בזמן מלחמה, בדיוק בתקופה שהעם זקוק למשהו אופטימי להיאחז בו. נבחרת הכדורגל מעולם לא גידלה ציפורניים כדי לאחוז במשהו, או לשרוט יריבות סקנדינביות אפורות ופיזיות. הפעם, הציפייה היתה שמשהו ישתנה, כי בכל זאת מדובר ביריבה שכבר הוכח בעבר שאפשר לעבור.
אבל המנגנון הזה, שגורם לנבחרת להתעלל בכל מי שאוהב אותה, פשוט חזק מהכל. הוא משפיע על כולם, מהמאמנים ועד אחרון השחקנים. אלון חזן העלה הרכב שתורגל יום לפני באימון המסכם. תחילה, אפשר היה לחשוב שהרכב עם גבי קניקובסקי וגדי קינדה, ללא אוסקר גלוך, הוא תרגיל כדי להטעות מרגלים איסלנדים. בפועל, זה ההרכב שעלה והעיתונאים האיסלנדים ביציע, לא כל כך הבינו איך משחקים מולם כל כך הרבה שחקנים קטנים פיזית.
מהרגע הראשון זה נראה קשה, אבל בהתחלה עוד איכשהו השחקנים החזיקו מעמד. פנדל של ערן זהבי (31) העלה את הנבחרת ליתרון, הפיח עוד יותר תקווה שאולי הפעם משהו ישתנה. אבל המנגנון החל לעבוד וישראל הרסה את הכל מהר מאוד.
גבי קניקובסקי ניסה לקפוץ לכדור גובה מול שחקן שגובה ממנו בראש והפיל אותו. אלברט גודמונדסון כבש בבעיטה חופשית (39) ושלוש דקות לאחר מכן, שוב כדור נייח וארנור טראוטסון עשה מהפך עוד לפני המחצית.
זה כבר היה שלב שמנגנון ההרס העצמי משמיד את עצמו בלחיצת כפתור. אלון חזן עוד ניסה לייצב את ההרכב, הכניס את אוסקר גלוך במקום גדי קניקובסקי ובהתחלה היה שינוי. גלוך שיחק לעומק, מה שלא היה לפני כן. ואז, כדי לתת עוד מכה לתקווה שנותרה, רוי רביבו הורחק אחרי תיקול חסר אחריות (73) וההבנה היתה שיהיה קשה לחזור מבודפשט עם הכרטיס לגמר.
ערן זהבי, האיש שהתחיל את הקמפיין הזה בבית בגלל פרשת החדר, קיבל הזדמנות לעשות את השינוי. בעיטה חופשית שלו ונגיעת יד של החומה הובילה לפנדל נוסף. אבל זהבי, האיש שהבקיע הכי הרבה בתולדות הנבחרת הזאת, החמיץ פנדל שיכול היה לקחת את ישראל לגמר, 90 דקות מעלייה ליורו.
זהבי החמיץ גם את הפנדל בשלב הפלייאוף המכריע מול סקוטלנד. דווקא הוא, מכולם, זה שנחשב לחסין ובלתי שביר, קרס יחד עם המנגנון שיש בנבחרת ישראל לדורותיה. כשזה קרה, הכל התפרק. אלברט גודמונסון כבש שוב (83) ואז השלים שלושער (87) כדי להפוך את ההדחה הזאת למשפילה וכואבת אפילו יותר מקודמותיה, והיו לא מעט. עכשיו הנבחרת צריכה לחשב מסלול מחדש ולשאול את עצמה איך מנטרלים משהו שמשמיד את עצמו בכל פעם.
הצוות המקצועי והשחקנים מתחלפים, אבל התוצאה נשארת זהה. נבחרת הנוער והנבחרת הצעירה עשו בקיץ מה שהבוגרת לא עשתה מעולם. אולי דור העתיד נותן תקווה, אבל מה שיש כרגע זו נבחרת שהתעללה באוהדיה ובמדינה שהיא מייצגת, לא פחות.
