הטקסט הזה היה צריך להיות על ציון ביטון ז"ל, אבל אחר לחלוטין. אחד מאגדות מכבי חיפה בכל הזמנים, אמור היה לפתוח סדרת כתבות על האנשים המיוחדים שנמצאים במועדוני ליגת העל. הכל נקבע, ביטון הסכים לקחת חלק באופן נדיר ולספר את הסיפורים שלא סופרו ועל פעילותו כיום, אבל שלשום הלך לעולמו בגיל 74.
ציון ביטון החל את דרכו בפלוגת הסדרן, דמות מוכרת באצטדיון קרית אליעזר עליו השלום, מהגרעין הקשה בטירת כרמל, שם היה מעוז אוהדי מכבי חיפה בשנות ה־70 וה־80. יענקל'ה שחר היה זה שמשך את ציון ביטון למכבי חיפה בשנות ה־90, כאשר רכש את הקבוצה. "ציון היה איש קבע בצבא", סיפר שחר בהלווייתו אתמול. "אמרתי לו בוא, צריכים אותך, תשדרג את המתקנים וזה בדיוק מה שקרה".
מאז, הפך לאחד מאנשי אמונו של שחר, ששלח אותו להשתלמויות בחו"ל, שם למד כמעט הכל על ניהול ואחזקת מתקנים. עם השנים, שחר השקיע מיליונים וביטון דאג שהם ילכו למקומות הנכונים. מספר מגרשים נכנסו בקיבוץ "כפר גלים" וגם מתקני מחלקת הנוער ב"קצף" שודרגו והפכו לטובים ביותר בישראל, תחת ניהולו. בסך הכל, נבנו שישה מגרשים, דבר שהיה חדש וייחודי בישראל, מדינה שלא בדיוק מצטיינת במתקני הספורט שלה.
כאשר הכל כבר עמד, הדאגה היתה שלא יחסר דבר. "ציון היה מתמוגג אפילו מהארוחות של גילה בחדר האוכל, מכך שלא חסר חלב, שיש קפה, מעדנים וכל דבר שהשחקנים רוצים בכפר גלים", סיפרו שחקנים במכבי חיפה. "אין דבר כזה ששחקן רוצה משהו ואין לו. זה לא היה עובר, אבל אף פעם לא היה חסר, זה ציון ביטון".
אבל ציון ביטון לא היה "רק" אחראי על המתקנים. די היה לראות את כמות השחקנים בהווה ובעבר שהגיעו אתמול להלווייתו כדי להבין כמה עמוק היתה מעורבותו במכבי חיפה. כוכבי האליפות הראשונה, בהם איתן אהרוני, צדוק מלכה ואחרים הגיעו לחלוק לו כבוד אחרון. גם הדור שבא אחריהם עם ראובן עטר ואיתי מרדכי באו. אריק בנדו, אדורם קייסי, ניר דוידוביץ' וכל שחקני הקבוצה הבוגרת כיום ונערי מחלקת הנוער, להם דאג כאילו היו ילדיו.
"אתה לא תלמד אותם לרקוד על דשא עקום", אמר ביטון באחת השיחות, טרום הכתבה. "הם צריכים לקבל את התנאים הכי טובים שיש, יענקל'ה שחר לא מוכן לקבל משהו אחר. כל ילד שיוצא מכאן הוא כמו הילד שלי", העיד. אין הרבה אנשי כדורגל שיש עליהם כמות סיפורים שיכולים למלא סדרת ספרים ולאו דווקא כתבה אחת. ציון הסכים לשתף בחלקם, כאשר כל מי שהתבקש לספר עליו, מיד נענה בחיוב, עוד לפני פטירתו.
"ראובן עטר היה יהלום בטירה" סיפר. "עזרתי לו בצבא כמו שעזרתי להרבה שחקנים, אני זוכר אותו כילד בטירה, ידענו שיהיה שחקן גדול". יום אחד, כשעטר היה חייל, התקשר מפקדו לביטון וסיפר כי הוא נפקד מהבסיס ואם לא יחזור, אין מנוס מכלא צבאי. ביטון, איש צבא בעצמו, נכנס לתמונה וחיפש את עטר בכל חיפה. בימים בהם לא היו טלפונים, הקשרים שהיו לו הביאו אותו עד לב שכונת הדר בחיפה, שם שהה עטר. רכבו של הכוכב נפרץ, הטלפון הקווי של המקום בו שהה אותר, ביטון החזיר אותו לבסיס ובאותה השבת כבר שיחק בהרכב.
"ציון דאג לי בכל בעיה" העיד עטר. "הוא לא נתן לאף אחד לגעת בי. היו פעמים שהיו בעיות, לא רצו לתת לי לצאת למחנה אימון והוא התערב, אמר להם "שום דבר, ראובן יוצא" וכך היה. כמוני יש עשרות אם לא יותר, שחקנים שקיבלו את עזרתו בכל מה שרק היו צריכים". אריק בנדו מספר כי "ציון היה בכל צומת בקריירה שלי מגיל 10. הוא היה דואג לכל ילד במחלקת הנוער, דאג שאצא מהצבא לגמר הגביע ה־93 כשחקן בוגרים, ניצחנו את מכבי ת"א ואחר כך רצו להכניס אותי למחבוש, אבל הוא היה שם. כשחקן ובהמשך הקריירה קיבל אותי כל בוקר גם כמאמן. אתה לא יכול להיות חלק ממכבי חיפה ושציון ביטון לא יהיה שם עבורך".
שלמה שרף, האיש שאימן את מכבי חיפה באליפות הראשונה שלה, זוכר אף הוא את אהבתו הבלתי נגמרת של ביטון למועדון. "ניצחנו את מכבי ת"א 0:3, הוא דפק את הראש בקיר, ממש דימם, לא האמין שזה קורה", סיפר שרף. "היה לו טוב לראות את המועדון מתפתח ומצליח, מתקדם, גדל וזוכה בתארים".
עד יומו האחרון היה חלק ממכבי חיפה. בשנים האחרונות חלה, אבל למרות הקושי, המשיך בעבודתו. במועדון סיפרו כי "העבודה במתקנים עשתה לו טוב. הוא לא היה מוכן לוותר או לעגל פינות, גם בימים הקשים, כאשר לא היה במיטבו מבחינה בריאותית".
ציון ביטון עבד במכבי חיפה במשך חמישה עשורים. אתמול, אלפים ליוו אותו בדרכו האחרונה. יהיה זכרו ברוך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו