את הסיפור של שועלי כפר עזה מכירים כמעט כולם. קבוצת הכדורגל שבה משחקים בני הקיבוץ היתה אלמונית למדי עד 7 באוקטובר, אבל מאז אותה שבת שחורה היא הפכה להיות סמל של מה שקרה באותו יום.
שלושה משחקני הקבוצה נרצחו: השוער נטע אפשטיין; טל איילון, מפקד כיתת הכוננות ומי שהיה הרוח החיה של ה"שועלים"; ויובל סלומון, שהיה בצוות האימון, ושבמשך 10 שנים לא החמיץ שום משחק.
עוד שניים משחקני הקבוצה, התאומים גלי וזיו ברמן, שאחיהם עידן הוא הקפטן, נחטפו והם עדיין בעזה. שחקן נוסף נפצע קשה מאוד, אריאל גולן. הוא, אשתו ובתו נפצעו ב־7 באוקטובר, אבל הם מתאוששים. "לחצי מ־30 שחקני הקבוצה נרצח בן משפחה מדרגה ראשונה. אבא שלי היה אחד הנרצחים הראשונים באותה שבת ארורה ששינתה והפכה לכולנו את החיים. אנחנו מנסים להיות לזכרם ולמענם", אומר ינאי קציר, מאמן שועלי כפר עזה.
זמן קצר אחרי הטבח, שבו נרצחו 72 מחברי קיבוץ כפר עזה ועוד 18 נחטפו, השועלים חזרו לשחק. כמעט בכל שבוע הם מקיימים משחק - כעת במדים החדשים של הקבוצה, שצבעם שחור. "זה סט חרבות ברזל, השחור הוא כדי להנציח את האירוע", אומר ינאי.
ינאי קציר נמצא כולו בתוך הפרויקט. "אני מהנדס מיזוג אוויר במקצועי, אבל גם במשרה מלאה נוספת - בשועלי כפר עזה. מהרגע שהבנות שלי הולכות לישון, אני רק בזה. יש לי שתי בנות, האחת בת 3 וחודשיים והשנייה נולדה ב־30 בנובמבר, כשהיינו פליטים.
"אנחנו משתדלים לשחק כל שבוע. שיחקנו נגד ותיקי נבחרת ישראל, נגד נבחרת האמנים, נגד קבוצות שונות ומשונות. ביום חמישי אנחנו אמורים לשחק נגד כוכבי גולסטאר. עם הזמן הבנו שזה הכל חוץ מכדורגל", מוסיף קציר. "אנשים מוותרים על דברים גדולים כדי להגיע. ארבעה ימים אחרי שהבת שלי נולדה אמרתי לאשתי שאין ברירה, אני חייב להיות עם הקבוצה, כי היה לנו משחק".
לא משאירים חברים בשטח
הסיפור של שועלי כפר עזה חצה מזמן את גבולות ישראל. בשבוע שעבר הגיעה לקיבוץ הנטוש משלחת של בורוסיה דורטמונד, הקבוצה שאותה אהד נטע אפשטיין ז"ל, ותרמה סט חולצות חדש לקבוצה. "החולצה של נטע הופרשה ותלויה עכשיו בפאב בקיבוץ שפיים, שהוא הבית החדש של מפוני כפר עזה", מספר ינאי.
הקשר הישיר לגרמניה יגיע לרגע השיא בעוד כחודש, כאשר 30 שחקני שועלי כפר עזה יעלו על טיסה למדינה, שם יהיו אורחי הכבוד של באייר לברקוזן, נכון להיום מוליכת הבונדסליגה. מעבר לעניין הספורטיבי, המטרה תהיה כמובן להמשיך ולהדהד בעולם את אירועי 7 באוקטובר, כדי שאף אחד לא ישכח את הפשע הנוראי שבוצע כאן.
"הקשר נוצר בתיווך באייר, חברת התרופות שהיא הבעלים של הקבוצה", משתף קציר. "אנחנו מגיעים לארבעה ימים שבהם נהיה במשחק של לברקוזן, נבקר באימון, ניפגש עם הקהילה היהודית, ואני מקווה שנצליח לארגן גם משחק נגד כל קבוצה שתסכים לשחק נגדנו. ברמה האישית, כמאמן, אני מתרגש לפגוש את צ'אבי אלונסו, מאמן לברקוזן".
כשהחלה ההתארגנות לקראת הנסיעה, לינאי קציר היה ברור דבר אחד - הם לא נוסעים לבד. "דרשנו שיירכשו כרטיסים גם לשני החטופים שלנו, התאומים גלי וזיו ברמן. זה היה תנאי בל יעבור, כי מבחינתו הם חוזרים מחר", הוא אומר.
"סיימתי להתאפק ולהתבייש"
ינאי קציר איבד את אביו ב־7 באוקטובר, אבל אמו ניצלה. אחרי ההלם הראשוני הוא החליט שקבוצת שועלי כפר עזה תהפוך לפרויקט הכי גדול שלו. "אנחנו קבוצה מגובשת, למרות שכולנו מפונים מכפר עזה וחיים כרגע במרכז הארץ.
"כפר עזה של היום הוא יותר מאנדרטה למה שקרה. זה אושוויץ. אין לי בעיה להגיד את זה. מאז 7 באוקטובר סיימתי להתאפק, להתבייש. אולי קשה לאנשים להתמודד עם אמירה כזו, אבל זה מה יש. אנחנו עברנו שואה. כפר עזה נראית כמו מחנה השמדה".
חברת ישראל־קנדה יצרה קשר עם הקבוצה והיא כיום הספונסר שלה. זה חלק מהמהלך שבו החברה לקחה את כל קיבוץ כפר עזה תחת חסותה, ומאז בחברה תורמים, עוזרים ומתנדבים.
"אנחנו קבוצה חובבנית, אבל מתייחסים לכדורגל בסופר מקצועיות", מסכם ינאי. "אנחנו חלק ממשפחה שכל אחד ממנה איבד מישהו. אלה חבר'ה גיבורים וזו גאווה גדולה. יש לנו זכות בתוך האבל המטורף הזה להיות חלק משרשרת ההנצחה. באמצעות הקבוצה אנחנו מנסים להיות לזכרם ולמענם של הנרצחים. אנחנו קצת כמו אנדרטה, כמו הקיבוץ עצמו".
