המיוחד: פרידה מדרור קשטן, האיש שעיצב את דמותו של הכדורגל המקומי

אין שום דמות בכל ההיסטוריה וההווה של הכדורגל הישראלי שיכולה לגרום לאוהדי הפועל ומכבי תל אביב ובית"ר ירושלים להגיע לכדי החלטה משותפת שמאמן או שחקן כלשהו היו האהובים עליהם בהיסטוריה או הכי טובים בהיסטוריה ארוכת השנים של המועדון שאותו הם אוהבים.

דרור קשטן, שהלך אתמול לעולמו בגיל 79, הוא כנראה היחיד בכל ההיסטוריה של הכדורגל הישראלי. העניין הוא שגם אוהדי הפועל כפר סבא חושבים ככה, ואפילו אוהדי הפועל לוד, אם עוד מסתובבים בינינו כאלה. מעט מאוד אגדות אימון בהיסטוריה של המדינה שלנו, לא רק בכדורגל, עומדות בשורה אחת עם דרור קשטן. ולא רק בענפי הכדור אלא בכלל.

את מכבי ת"א הוא הוציא מחושך לאור, ובניגוד לדימוי של הכדורגל השמרני, הוא הפך את מכבי ת"א של אמצע שנות ה־90 כנראה למכבי ת"א הגדולה בכל הזמנים, או לבטח אחת משלוש הקבוצות הכי גדולות בהיסטוריה של המועדון המפואר, רגע לפני ששעבד עצמו לכסף הגדול ולעידן של מודרניות נטולת נשמה. קשטן הצליח לתת לצהובים תחושה שהוא חלק מהם, וכשפוטר רבים טענו שהוטלה על הקבוצה קללת קשטן, והצהובים לא יזכו בשום דבר במשך שנים רבות. וזה אכן מה שקרה. ומי זוכר שבכלל עמד על הקווים של מכבי חיפה בהשפלה הגדולה ביותר בתולדות המועדון הצהוב: 0:10 בשבת ההיא בקריית אליעזר. לצהובים שהושפלו קשטן החזיר בריבית דריבית ברגעי אושר אינסופיים.

את הפועל ת"א החזיר מתהומות הנשייה של שנות ה־90, עת ממש כמו היום האדומים לא היו גורם משמעותי בכדורגל הישראלי. קשטן לקח את האדומים אל סיום עשור ומאה, עם הצגות כדורגל שרבים מוכנים להישבע שלא היו כמותן וספק אם יהיו שוב. והיה כמובן המסע ההיסטורי באירופה, זה שלולא טרוריסט מוסלמי שירה בתל אביב היה יכול להסתיים גם, מי יודע, בגמר גביע אופ"א.

המאמן הכי ישראלי שהיה כאן, עם החמסה ובקבוק המים שנוטה אל הצד התוקף, עם המעיל הכחול ועם "הבט", לקח קבוצה ישראלית למסע האירופי הכי גדול אי־פעם. ספק אם תהיה קבוצה ישראלית שתצליח לשחזר את ההישג הזה. וכשעזב, אמרו האדומים שייקח שנים עד אשר יחזרו לקדמת הבמה. קללת קשטן.

ומה יגידו אוהדי בית"ר ירושלים? האליפות הראשונה, ההיסטורית, אולי המרגשת בתולדות המועדון, חתומה הרי על שם דרור קשטן. כי מי הם אוחנה ומלמיליאן אם לא המאמן הקשוח, שאז עוד עישן כמו קטר. החיבור לבית"ר נראה כל כך טבעי, כאילו בכל פעם שנחת שם זה הסתיים בתואר. אם תשאלו את אוהדי בית"ר מי המאמן האהוב עליהם בכל הזמנים, הם יגידו דרור קשטן.

ולמה עדיין יש בעולם אנשים שאוהדים מבחירה את הפועל כפ"ס? כי פעם, כשהם היו ילדים, קשטן הביא לעיר את האליפות היחידה שלה. אתמול גם הם הזילו דמעה, כי מותו של קשטן, רגע לפני שגם הקבוצה שלהם נעלמת במרתפים, הוא סמלי במיוחד.

ומה יגידו אוהדי הפועל לוד, אלו שעוד זוכרים את הקבוצה ההיא של שנות ה־80 שקשטן הביא לה תואר יחיד ומיוחד, שבעידן המודרני כלל לא יכול היה להתקיים? אבל קשטן היה מאמן מודרני בעידן לא מודרני, המאמן הכי ישראלי עם המנטליות הכי לא ישראלית.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

הוויכוח בשאלה מי המאמן הכי גדול בהיסטוריה שלנו לא יסתיים אף פעם. לגבי מי עיצב את דמותו של הכדורגל הישראלי בתפר שבין החובבנות למקצוענות והשפיע עליו - נדמה שאין בכלל שאלה. דרור קשטן הוא הקאפלו, מוריניו, גווארדיולה ופרגוסון שלנו. והוא באמת היה של כל אחד ואחד שאי־פעם אהב את הדבר המוזר הזה שנקרא כדורגל ישראלי. ואולי הוא היה, קודם כל, של המשחק עצמו.