הרבה זמן חיכינו למשחק העונה של הכדורגל שלנו, בין שתי הקבוצות הטובות בארץ, שתי הקבוצות שישחקו במסגרת אירופית גם בפברואר, שתי הקבוצות שחזרו מצוין מהפגרה שנכפתה עלינו החל מ-7 באוקטובר. ולחשוב שמחכים לנו עוד שני מפגשים ביניהן בחודש בקרוב.
עידן נחמיאס פוגש את אחיו, קצין בגולני, אחרי 96 ימים בעזה | מכבי תל אביב
המשחק הראשון בטרילוגיה נרשם באותיות קידוש לבנה על שמם של שלושה ירוקים. הראשון, המאמן מסאיי דגו. הרבה דובר על הבחירה בו כמחליפו של ברק בכר. בכל זאת, מדובר במאמן צעיר, ללא הישגים גדולים בקריירה, שאמנם היה לו ניסיון באימון בוגרים, אבל במקרה של חיפה הוא ממש עלה מהנוער ונכנס לנעליים הכי גדולות בכדורגל הישראלי.
לדגו לקח זמן, אבל כבר אחרי החזרה מהפגרה ראינו גרף התקדמות ובמשחק בבלומפילד הוא הרוויח בענק את הקבוצה וגם את הקהל. דגו התגבר על חיסורים מאוד משמעותיים (סק, סונדגרן, פיירו, שואו, חזיזה שכבר נשכח), הכין את הקבוצה באופן מושלם למשחק, והעלה הרכב חכם שכלל מערך לא סימטרי שניצל את החולשות של מכבי ת"א, לחץ גבוה, מדויק ואגרסיבי בפתיחה.
דגו עשה זאת מתוך הבנה וידיעה שאם יש אפשרות להכריע את המשחק מבחינה פיזית, זה בדקות הפתיחה, והוא השתמש מצוין בחילופים, אלמנט שלקה בו בפתיחת העונה ובמשחק הזה הוא מקסם בעזרתו את הסגל שעמד לרשותו.
השני הוא מחמוד ג'אבר. שחקן בית, שנתון 99, שלא סומן בגיל נוער, אבל עשה קפיצת מדרגה גדולה בשנתיים האחרונות, ועם העזיבה של מוחמד אבו פאני ונטע לביא, הפך לשחקן הקישור הכי חשוב במערך של חיפה. השחקן שנותן את האיזון בין הגנה להתקפה. זה שמאפשר חופש לצ'ארון שרי וליאור רפאלוב, וזה שמקשה על היריבות לתקוף את הבלמים.
במשחק אתמול ג'אבר היה בכל מקום. שיתק את דור פרץ (אחד המשחקים החלשים של פרץ בשנה האחרונה), לא הפסיק לחטוף כדורים ובמחצית השנייה עזר לעילי פיינגולד לנטרל את האיום הכי משמעותי של מכבי תל אביב במשחק, דור תורג'מן.
השלישי והחשוב מכולם הוא ליאור רפאלוב. רפאלוב, שיחגוג בסוף אפריל 38 אביבים, התחיל את העונה כשחקן רוטציה, לעיתים קצה רוטציה. רפאלוב לא דיבר, נתן את כל מה שיש לו בכל דקה שהיה על כר הדשא ולאט לאט הפך למנהיג של מכבי חיפה ולשחקן ההתקפה הכי יציב שלה. על היכולות והבנת המשחק של ליאור מעולם לא הייתה מחלוקת, אבל העובדה שהוא משחק בכזאת צניעות, גם על המגרש ובטח בהתנהלות מחוצה לו, רק הופכת את הסיפור שלו לעוד יותר יפה.
רפאלוב נתן את כל מה שיש לו ב-62 הדקות שלו על כר הדשא (הוחלף רק אחרי ששפך לאגר), עשה הגנה חכמה, ניהל מצוין את המשחק והתכבד בשער הניצחון, שסיים בצורת ירוקה של 13 שנים בבלומפילד מול הצהובים, בצורת שהחלה עם עזיבתו לבלגיה והסתיימה עם חזרתו.
מכבי תל אביב מנגד, הפסידה לראשונה העונה ומסיימת ארבעה ימים שבהם היא מאבדת 5 נקודות בבלומפילד, מה שהחזיר את היריבה הגדולה שלה למאבק האליפות. רובי קין משלם עכשיו את המחיר על רוטציה די קצרה שניהל לאורך רוב התקופה העמוסה מאז החזרה לליגה ולאירופה.
עייפות, התלות במילסון ובעיקר שחיקה של ערן זהבי ודור פרץ שהיו הרבה מתחת לרמתם עד לפני שבועיים, גרמו לצהובים לסיים את המחצית השנייה עם אפס איומים למסגרת.
אבל עם כל זאת, הצהובים עדיין מחזיקים במאזן פנטסטי והכל תלוי בהם. קין הוכיח שהוא מאמן מצוין, אבל לראשונה בקריירה שלו הוא מתמודד עם סיטואציה שבה דברים לא מסתדרים והוא צריך לשנות את התוכנית המקורית ולחשוב מחוץ לקופסה. לדגו לקח זמן, אבל נראה שהוא מצא את הדרך. עכשיו תורו של קין ויהיה מעניין לראות איזה שינויים הוא יעשה כדי להחזיר את קבוצתו ואת עצמו למסלול.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
