נכון, רמת הכדורגל הישראלי מאז שחזר נמוכה להחריד. הכרס של הכדורגלן הישראלי הממוצע, מקשה עליו לשחק שלוש פעמים בשבוע. מלבד מכבי תל אביב, לה יש סגל של קבוצת פוטבול אמריקאי כאשר אפילו לאפסנאי יש שני מחליפים, וקצת מכבי חיפה, כל הקבוצות מגיעות למשחק השלישי בשבוע בקצב הליכה.
כדורגל הליכה אגב, הוא טרנדי מאד בקרב אנשים שעברו התקף לב ורוצים לשמור על האהבה למשחק. בליגת העל מדובר בגברים צעירים שאינם מקצוענים דיו להחזיק מעמד אך ברוך השם, הם עדיין בריאים וליבם חזק.
אבל בעוד השחקנים עושים הכל כדי להחזיר אותנו לשגרה ואפילו מצליחים לעיתים להשכיח מאיתנו את התקופה השחורה בה אנו חיים, שופטי ליגת העל והליגה הלאומית נשארו בממ"ד. תנסו לחשוב על שופט אחד שהפך מגולם לפרפר בשנים האחרונות, כזה סמכותי שבאמת אפשר להתייחס אליו כפוטנציאל על. תכתבו בתגובות אם מצאתם אחד כזה.
יש כמובן גם לשופטים נסיבות מקלות. פציעתו הקשה של ניב שטייף, הקולגה שלהם במלחמה בצפון, העובדה שהם אינם חיים חיים מקצוענים ברובם ועסוקים בעוד עבודות, נכון גם הכדורגל לא משהו וזה מוריד את רמתם אבל עדיין, השבוע הם היו עסוקים בדקדוקים ושטויות, שהוכיחו שהם לא איתנו בשום צורה שהיא.
כן אנחנו בעומס משחקים מטורף ובעוד לקבוצות כדורגל יש מסגרת, השופטים עם עצמאיים. אבל מישהו צריך לקחת אותם לריענון נפשי ופיזי, להזכיר להם שאולי כמו תמיד הם נשכחו בתקופה האחרונה (בעוד כדורגלנים הולכים לבקר פצועים, איזה פצוע ירצה שרועי ריינשרייבר או יגאל פריד יביאו להם משרוקית לשיקום?) אבל הם חלק מהאסקפיזם שלנו בדיוק כמו הכדורגלנים עצמם. אם היינו רוצים משחק שכל דקה נעצר בשריקות שיפוט ונמשך שלוש שעות, היינו צופים בכדורסל.
