לניצחון של מכבי ת"א 2:3 על זוריה יש בימים אלה משמעות רחבה הרבה יותר מהעולם הספורטיבי שבימים כתיקונם, לשם הכדורגל שייך. בעולם נורמלי, אוהדי הקבוצה היו ביציע וחוגגים את השערים של ערן זהבי (45) ודור פרץ (צמד, 46 ו-60), אבל במצב מלחמה, הם חגגו בבית בשעה שקבוצתם משחקת מול יציעים ריקים בבאצ'קה טופולה.
חלק מהאוהדים נמצאים על מדים בעזה או בגבול הצפון, וקיבלו שעתיים של אסקפיזם יוצא דופן בשעת הפסקת האש. אוהדים אחרים, שפונו מבתיהם בעוטף עזה, ישבו בבתי המלון ברחבי הארץ וצפו בקבוצתם. כל אלה, בראש ובראשונה, הדברים החשובים שהצהובים יכולים לקחת מהמשחק הזה וזו הפרופורציה הנכונה שלהם.
אחרי כל זה, דור פרץ יכול רק לקוות לראות מולו מדי שבוע את זוריה. הקשר כבש מולם שני צמדים תוך שבועיים, בדרך ל-6 מ-6 מול היריבה האוקראינית החלשה. גם ערן זהבי לא פספס הזדמנות לכבוש מול זוריה. את השער המצמק כבש אקס מכבי ת"א, אדוארדו גררו (71), שלא חגג, אולי גם בגלל שזה היה במצב של 0-3 והתחושה הייתה של חוסר משמעות. איגור גורבאך הבקיע את השני לאוקראינים, אבל זה היה מאוחר מדי.
אולי בגלל עומס והיעדר כושר משחק, רובי קין החליף את דריק לוקאסן בדקה ה-65 ומאותו הרגע, לזוריה היה הרבה יותר קל. רק היתרון המבטיח היה שם כדי להציל את הנקודות עבור הצהובים. בסיכומו של דבר, מכבי ת"א עם 9 נקודות מתוך 12 בבית שלה בקונפרנס ליג, 5 מעל זוריה. גם תרחיש בדיוני לא יוכל לקחת מרובי קין והשחקנים שלו את הכרטיס לשלב הבא של המפעל. עד אז, אפשר רק לקוות שאת הכיסאות הריקים בבאצ'קה טופולה, יחליפו יציעים מלאים בבלומפילד. שיהיו בהם המשפחות, הלוחמים והאוהדים מיישובי העוטף והצפון. שתהיה תחושה של שגרה, אך גם מציאות אחרת.
