שקענו בבוץ, אבל עדיין אפשר לצאת ממנו כל הדרך ליורו

החלום של כל ילד שמתחיל לבעוט בכדור הוא ללבוש בגאווה גדולה את מדי הנבחרת, לשיר בקול את ההמנון לפני המשחק ולשים את המדינה שלו על המפה תוך שהוא מביא אותה לטורניר גדול. בימים לא פשוטים אלו שאנחנו עוברים, כשהמדינה כואבת ודואבת אחרי הטבח הברברי של החמאס בשבת השחורה של ה-7 באוקטובר, וחיילינו נלחמים בחירוף נפש למען המולדת, הרצון של אנשי ושחקני נבחרת ישראל להביא רגעים של נחת לתושבי המדינה הוא כפול ומכופל.

אבל עם כל זאת, רצון בלבד לא מביא ניצחונות, ובסופו של יום צריך לעשות את הדברים נכון על המגרש, טקטית וטכנית, כדי להתגבר על יריבה שגם היא רוצה לנצח למען הדגל שלה. לא פחות מאיתנו.

אז נבחרת ישראל של אלון חזן ויוסי בניון החלה אתמול בקוסובו מסע של ארבעה משחקים, בתקווה שבסיומם היא תעשה היסטוריה ותעפיל לראשונה אי פעם לטורניר היורו. היה ברור מלכתחילה שהמשחק הזה הוא החשוב ביותר, גם בגלל שהוא הראשון והשחקנים מגיעים אליו במצב הפיזי הטוב ביותר, וגם כי הכושר של שחקני הליגה הישראלית שלא משוחקת יקשה מאוד על השחקנים לייצר רצף של ארבעה משחקים איכותיים בעשרה ימים.

מבחינת הצוות המקצועי היו הרבה מחשבות על ההרכב. האם כדאי לפתוח אם מוחמד אבו פאני או נטע לביא, עם אוסקר גלוך בצד או באמצע והאם גדי קינדה בכושר מספיק טוב כדי לפתוח. אבל דבר אחד לא נלקח בחשבון – תנאי המגרש. משטח הדשא באצטדיון היה גרוע גם במשחקים מול רומניה ושווייץ, אבל הגשם שירד בימים האחרונים הפך את כל הרצועה המרכזית של המגרש לעיסת בוץ, מה שהיה חייב לגרום לצוות המקצועי לעשות חושבים, כדי להציב הרכב ומערך שיתאימו לתנאים.

ניסיון לשחק בסגנון של מסירות קצרות ומשחק מסודר, שמתאים לשחקנים שלנו בימים כתיקונם, לא יכול היה לעבוד במגרש כזה. בנוסף, גם מערך של 4:3:3 עם שחקנים על הקווים, לא מתאים לתנאי המגרש שנוצרו מכיוון שאין טעם לרווח משחק בתנאים שבהם הנעת כדור והעברתו מצד לצד הן משימות כמעט בלתי אפשריות.

הקוסובורים בניגוד אלינו עלו במערך של 3:5:2, עם שלושה בלמים, לא הכי איכותיים (שניים משחקים בליגה המקומית), אבל חזקים ופיזיים, שקיבלו הוראה לשלוח את הכדורים קדימה לוודאט מוריצ'י הענק, שחקן לא מהיר, אבל מאוד פיזי שכמעט בלתי אפשרי לקחת לו כדור ראשון בראש. בנוסף, מילוט ראשיצ'ה המהיר רץ מאחוריו לעומק, סגנון שמאוד מתאים לתנאי המגרש.

הנבחרת שלנו ניסתה לשחק על הקרקע עם שחקנים זריזים וטכניים, ששקעו בבוץ הקוסובורי, ואלמלא הצגה של עומרי גלזר, היינו יורדים למחצית בפיגור של שלושה שערים (חמישה איומים של קוסובו במחצית הראשונה, כולם למסגרת). חזן עשה שינוי במחצית השנייה, הכניס את דור תורג'מן ובהמשך גם את עידן טוקלומטי, רמזי ספורי ואבו פאני והנבחרת נראתה מעט יותר טוב, הצליחה לייצר סוג של לחץ על ההגנה של קוסובו, אבל זה היה רחוק מלהספיק וסיימנו את המשחק עם אכזבה גדולה.

עכשיו פנינו לביתנו החדש בהונגריה למשחק מול שווייץ. יריבה שמבחינת חומר השחקנים שלה איכותית בצורה משמעותית משאר הנבחרות בבית, ושניצחה אותנו בקלילות במשחק הראשון. אבל, זו גם נבחרת שנמצאת בירידה גדולה בסבב השני של המשחקים, ויש תחושה שהמאמן שלה איבד את השחקנים ומעמדו מעורער. היא חווה נפילות במחציות השניות בכל משחקי הסיבוב השני, ולא הצליחה לנצח את בלארוס בבית וסיימה בתיקו גם מול רומניה וקוסובו.

הצוות המקצועי יצטרך לחשוב טוב איך הוא עולה במשחק הזה, גם מבחינה טקטית וגם מבחינת חלוקת הכוחות (יכול להיות שעדיף לשמור את ערן זהבי לשליש האחרון של המשחק), בטח בהתחשב בעובדה ששלושה ימים אחרי המשחק מול שווייץ, אנחנו פוגשים את רומניה ובסבירות לא נמוכה, ניצחונות על רומניה ואנדורה יספיקו לנו למקום השני.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות