הילדים שלי לא מתעניינים בכדורגל. הקשר היחיד שלהם למשחק הוא, שבזמן שאני מכין שניצלים אני שר שירים מהמגרשים שכוללים הרבה קללות, ואמא שלהם מגיעה בריצה למטבח ואומרת:"תגיד אתה דפוק?".
הסבירו לי שכל ילד מורד נגד ההורים שלו והעובדה שהם לא אוהבים כדורגל, קשורה לזה שאני אוהב כדורגל בכל ליבי. שאלתי את עצמי אז רגע, מה יהיה הדבר הזה שלנו אם לא הפועל, אבל מהר מאד המחשבה הזאת התחלפה בדברים שמחים יותר.
עוד דמיינתי שנשב ביחד במגרשים ונצבור חוויות, אבל אז הבנתי שאם הם יהפכו לאוהד הפועל כמו אבא שלהם, לא יהיו להם שום חוויות. דמיינתי שהכדורגל יהיה הדבר הזה שמחבר אותנו בגיל ההתבגרות, אבל ספק אם הילדים שלי היו חווים עימי רגע אחד של אושר בבגרותם המתקרבת, במגרש כדורגל.
אם כבר, הפועל תל אביב בכדורסל תזכה באליפות לפני שהפועל תל אביב בכדורגל תנצח דרבי. וזה דבר שלא קרה מעל לחמישים שנה.
אחרי זה חשבתי על איזה בני אדם הם יהיו. מה אם ייצא לי ילד מכביסט: יהיר ודורסני. אבל אז חשבתי על זה שכשהילד הולך עם חברים מכביסטים שלו להפגנות עם האמהות שלהם, אוהדי בית"ר צועקים לו: "חבל שהיטלר לא גמר אתכם". וזה גרם לי לחשוב מי הצרה האמיתית בחברה הישראלית לאזרחים אוהדי הפועל: השכנים שלהם אוהדי מכבי או "לה פמיליה"?.
אתה הופך לאוהד כדורגל מכל מיני סיבות, אבל נשאר אוהד כדורגל בשל האסקפיזם: גם יריב לוין וגם הילד הערבי מיפו שהגיעו אמש לבלומפילד, חיפשו אסקפיזם מחיי היום היום האפורים שלהם.
והפועל? היא כושלת במשימה העיקרית שלה: לספק שעתיים אומללות בשבוע כדי לשכוח את כל הכשלונות האחרים של החיים: החלומות שלא הוגשמו, הבנאליות של העבודה וחיי המשפחה. כלום, הפועל מטיחה אותך חזרה אל תוך האומללות הקיומית שלך כבר אחרי עשר דקות. וכשאין הצלחות במגרש, יש אלימות ביציעים.
הכדורגל הישראלי הוא מקום אלים. אמש חברים שלי והילדים שלהם, נדרסו על ידי סוסי משטרה רק כי הגיעו לראות משחק כדורגל. הם לקחו את הילדים ועפו משם. אם יהיה להם שכל, הם גם לא יחזרו.
זה לא משנה מה צבע החולצה שלכם, מתישהו, תתקלו באלימות קשה במגרשי כדורגל מאוהדים או משוטרים. בחברות שנמצאות במשבר, האלימות והשחיתות מתנקזים לתוך משחק הכדורגל. מגרש הכדורגל הישראלי הוא מקום מסוכן מאד לאדם מן השורה. תגידו תודה שהילד או הילדה שלכם צופה במשחקים בטלוויזיה.
אתה נוטש את הכדורגל ביציע בשל הרבה סיבות. אתה מתבגר, הקבוצה שלך לא מעניינת, האלימות. הפועל תל אביב הפכה להיות הדוד החולה הזה, שכבר גוסס שנים, ואמא שלך מכריחה אותך להתקשר לשאול מה שלומו: "כי כשהיית קטן מאד אהבת אותו".
סביר להניח שבדברים החשובים בחיים כבר אצליח לגרום נזקים כאלו ואחרים לילדי. אבל זה שהבוקר הם קמו ותוצאה של משחק כדורגל לא השפיעה אפילו לרגע אחד על מצב רוחם, בניגוד לאבא שבגיל שלהם לא היה יוצא יומיים מהמיטה, גורם לי לחשוב שלפחות הם יצאו נורמליים, עכשיו צריך ללכת להמשיך את הטיפול באבא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו