כולם רואים. לפני 20 שנה קיבלתי פינה בפריים־טיים בטלוויזיה, בתוכנית האירוח של יאיר לפיד. כבר באמצע התוכנית הרביעית פוטרתי. ראש הממשלה הזמני לשעבר לא אמר כלום בשידור, אבל הוא נתן לי את אותו המבט שהוא נתן לעפר שלח, ששאל אותו: "תגיד יאיר, מה דעתך לעשות פריימריז במפלגת יש עתיד?".
לזכותו של לפיד ייאמר שפוטרתי בצדק. אמנם כיהנתי בתפקידי רק קצת פחות זמן מאשר הוא כיהן כראש המדינה, אבל וואלה - לא הייתי טוב. קורה. אחרי התוכנית אני זוכר שהוא אמר לי את המשפט הבא: "לכל אחד יש יום לא טוב בעבודה, הבעיה היא כשזה קורה בפריים־טיים מול כל המדינה".
ולמה אני מספר לכם את זה? כי הסיפור שלי מאוד הזכיר לי את מה שקרה ללורנצו שימיץ', הבלם החדש של מכבי חיפה. לכל אחד יכול להיות יום לא טוב בעבודה, אבל כשזה קורה במשחק שמאות אלפים צופים בו, זו כבר בעיה. תנסו להיזכר ביום שלא הלך לכם כלום בעבודה, ועכשיו תחשבו שכל המדינה מסתכלת עליכם ומסתלבטת.
איזה עליהום... הרגתם את הבן אדם, מסכן. נכון, בתור אוהד מכבי ת"א דווקא ממש אהבתי את הצורה שבה הוא שיחק. אבל ברצינות, הדרך שבה הוציאו אותו להורג כאילו אנחנו במשחק פורטנייט מוגזמת. אין לי ספק ששימיץ' לא שחקן גרוע, וגם אם ישחק פה עוד ארבע עונות (לא להיבהל אוהדי חיפה) הוא לא יציג עוד משחק נפל שכזה. עכשיו תבינו - חיפה שילמה מיליון יורו על הבלם, אבל לא ראיתי שכל האוהדים והפרשנים יצאו גם על המנהל המקצועי גל אלברמן ועל המאמן מסאי דגו, שהם אלה שהביאו אותו מאיטליה והציבו אותו בהרכב. למה? כי הם ישראלים, הם יהיו פה איתנו עוד הרבה זמן, הם משלנו. השימיץ' הזה הוא זר, הכי קל לשחוט לו את הצורה אחרי משחק אחד.
עימכם הסליחה. היחס שלנו בספורט לזרים חסר סבלנות ופרופורציות: יכולים להמליך אותם למלכים - כמו את צ'ארון שרי, אנתוני פארקר או מיגל ויטור - וגם לרמוס בלי רחמים, כמו שעשו לאייטור קראנקה בעונה שעברה. גם אם בצדק...
אז לכבוד יום הכיפורים אני רוצה לבקש סליחה ומחילה מהשחקנים הזרים ששיחקו ומשחקים בספורט הישראלי.
• סליחה שימיץ' על המתקפה - אני בטוח שלא עשית בכוונה, זה לא שקוראים לך ישראל כהן. לכאורה, כמובן.
• סליחה מכל הזרים בליגת העל בכדורסל - על זה שאנחנו לא מצליחים להתחבר אליכם. אתם פשוט הרבה, ועד שמתחילים להכיר אתכם אתם עוברים לארץ אחרת, ואז מגיעים זרים חדשים, שבמקרה הם בדיוק אלו שאתם החלפתם אי־שם.
• סליחה מכל הכדורגלנים הזרים שהתאהבו בארץ - אני יודע שרציתם לקבל אזרחות ולהישאר איתנו וסורבתם. פשוט הייתם צריכים להיזכר בזה כשעוד שיחקתם טוב והייתם צעירים, לא עכשיו כשכבר אין בכם צורך.
• סליחה מכל הזרים בליגת הכדוריד - על זה שאף אחד לא מזהה אתכם ברחוב, כי כולם חושבים שאתם תיירים. בחרתם בספורט בעייתי.
• סליחה מהזרים בכדורעף - האמת היא שאני אפילו לא יודע אם יש או אין כאלה בענף שבכלל שייך לקיבוצניקים. בטח שם הם לא נחשבים לזרים, אלא רושמים אותם כמתנדבים בקיבוץ.
• סליחה מכל הזרים לאורך השנים שקראנו להם רוסים - בעיקר מאלה שבכלל הגיעו מאוקראינה, מבלארוס, או שהיו סתם ישראלים מקריית שמונה.
• סליחה מכל הזרים בכדורסל שאזרחנו - וסתם נשארו לסבול פה איתנו.
• סליחה מכל הכדורסלנים הזרים שהאשמנו אתכם כי אתם תופסים מקום של ישראלים צעירים - אתם לא תופסים להם את המקום, זה המתאזרחים.
ממה אתם מופתעים? השבוע פורסם הסיפור של עטאא ג'אבר, כדורגלנה לשעבר של מכבי חיפה והקפטן של הנבחרת הצעירה של ישראל, שהחליט לייצג את נבחרת פלשתין. הרבה מהתגובות בישראל נעו בין מופתעות להמומות, חלק ממש כעסו - אני אשמח לדעת למה. ממה אתם מופתעים? הרי באורח פלא, רוב אלה שהתפלאו מהמהלך שלו הם בדיוק אלו שמקללים שחקנים ערבים, שרים שירים גזעניים וקוראים להם מחבלים, אז זה לא הדבר ההגיוני מבחינתם שהוא ירצה לייצג את פלשתין?!
שלא ישמעו אותי באופ"א, אבל יש לי הרגשה שלעטאא ג'אבר יש יותר זיקה לפלשתין מאשר למיגל ויטור יש למדינת היהודים. אני בטוח שאת ההמנון הפלשתיני הוא ישיר. וכן, ידעתי שתשאלו אז בדקתי, ובהמנון שלהם, "פדאא'י", לא מופיעה השורה "נפש יהודי הומייה". דרך אגב, "פדאא'י" משמעותו לוחם, מילה שחוזרת 22 פעמים בהמנון, בזמן שכל "התקווה" מורכבת בסך הכל מ־28 מילים. לפחות זה ידרבן את השכנים להילחם על המגרש.
* המדור הוא סאטירי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו