בתקופה הקצרה שלו במכבי חיפה יצא למסאי דגו שם של מאמן נועז, אמיץ, שלא מפחד לקחת סיכונים. במשחק הגומלין באצטדיון סמי עופר מול שריף טירספול, כשהמצב נראה נואש, דגו לא היסס. התוצאה הייתה 1:1, אחרי 1:0 למולדבים במשחק הראשון, וכבר לא נותר יותר מדי זמן.
בדקה ה-60 הוא ערך חילוף כפול, והכניס את חמזה שיבלי ואת דין דוד במקום ענאן חלאילי ודיא סבע. עברו עוד 14 דקות ללא שינוי ודגו זרק למערכה את מחמוד ג'אבר ואת סוף פודגוראנו.
11 דקות לאחר מכן ג'אבר הבקיע את השער שהציל את מכבי חיפה מהדחה ולקח את המשחק להארכה. ואז הגיע השער של דוד מבישול של פודגוראנו, והחגיגה ביציעים כבר הייתה בעיצומה. בינגו גדול יותר מבחינת החילופים לא יכול להיות, ודגו קיבל בצדק את הקרדיט ואת המחמאות.
שלושה שבועות בדיוק לאחר הניצחון הגדול על שריף, ההיסטוריה לא חזרה על עצמה. במשחק שבו מכבי חיפה הייתה חייבת לנצח, כדי להגיע בעמדה סבירה לגומלין בשווייץ בשבוע הבא. דגו קפא.
אחרי מחצית ראשונה לא רעה, שאמנם לא היו בה כמעט מצבי הבקעה, אבל נתנה סיבה לאופטימיות, משהו לא טוב קרה למכבי חיפה. מתחילת המחצית השנייה הקבוצה הלכה לאיבוד. הרבה גם בגלל ההתאמות הנכונות שעשה רפאל ויקי, המאמן השווייצרי. זה בא לידי ביטוי בהמון עצבים, גם על השופט, אבל גם בדין ודברים שהיה בין צ'ארון שרי ופרנצדי פיירו.
הדקות נקפו, ודגו לא זז. הוא נותר עומד בתחום הטכני שלו, ללא תגובה. חמישה שחקנים קמו להתחמם, אבל אף אחד מהם לא נקרא להתכונן להיכנס. לא היה כנראה אוהד אחד של מכבי חיפה שלא ייחל בדקות הללו לשינוי, לשחקן אחד או שניים שייכנסו וינסו להעיר את הקבוצה, שיפיחו רוח חיים חדשה. שיעשו שינוי טקטי. אבל דגו לא הגיב.
דווקא רפאל ויקי הגיב, והכניס שחקנים התקפיים במטרה לנסות ולגנוב ניצחון, גם אם מבחינתו 0:0 היא תוצאה טובה. גם ויקי הרגיש שאפשר לנצל את חוסר התגובה של מאמן היריבה.
הצורך בשינוי זעק לשמיים
את החילוף הראשון שלו עשה דגו רק בדקה ה-73, כשחלאילי נכנס במקום דיא סבע המאכזב. בשלב הזה יאנג בויז כבר ביצעה שלושה חילופים. בדקה ה-79 החליף דוד את דולב חזיזה, שנראה גמור מעייפות כבר דקות רבות קודם לכן. ליאור רפאלוב נכנס במקום שרי בדקה 88.
אז יכול מאוד להיות שגם אם החילופים היו נערכים 10 או 15 דקות קודם לכן, התוצאה הייתה זהה. ועדיין, הצורך בשינוי זעק לשמיים כבר בסביבות הדקה ה-55. להסביר את מה שקרה בחוסר הניסיון של דגו זה לא רציני. עובדה שבמשחקים קודמים הוא הגיב מהר. יכול להיות שהיה חשש שאם הוא יהמר על התקפה בכל מחיר, הוא ישלם בגדול בצד השני.
ההערכה שלי היא שמה שקרה כאן קשור לעובדה שזה המשחק הראשון. שזה לא משחק על החיים ועל המוות. שיש עדיין גומלין בשבוע הבא. שזה לא הזמן להמר. שהכי חשוב זה לא לספוג ולא להפסיד, כי יש עוד 90 או 120 דקות לפנינו.
נכון, כרגע הסיכויים נוטים בבירור לטובתה של יאנג בויז, שלא הפסידה באצטדיונה הביתי למעלה משנה. אבל צריך לזכור שמכבי חיפה לא חייבת לנצח בברן ביום שלישי הבא כדי להעפיל. תיקו שם ייקח את המשחק לפנדלים.
למכבי חיפה כרגע אין מה להפסיד. ובגומלין הלחץ יהיה בעיקר על השוייצרים. ושם, בואנקדורף שטדיון, מסאי דגו יהיה חייב להעז יותר, לקחת סיכונים, לעשות את מה שאתמול בסמי עופר הוא נמנע מלעשות.
