עומרי גאנדלמן, אחד הכוכבים של המסע המופלא של הנבחרת הצעירה בקיץ, נמכר לגנט ב-2.5 מיליון יורו בעסקה נפלאה לשחקן וגם למכבי נתניה. הוא מצטרף בליגה הבלגית לחברו לקבוצה בשנתיים האחרונות, רז שלמה, שעליו שילמה לובן 1.1 מיליון יורו. אם נוסיף לשניים את ארד בר, שיצא ממכבי פ"ת לציריך, סתיו למקין שחתם בשחטיור - נקבל קיץ מאוד מוצלח של קבוצות הביניים בכדורגל שלנו שמתחילות לקבל דיווידנדים משמעותיים על ההשקעה במחלקות הנוער ובהרחבה המשמעותית, שביצעו במחלקות הסקאוטינג שלהם.
הפועל באר שבע קיבלה לפני מספר שנים החלטה מודעת לוותר על מחלקת הנוער שלה. למרות ההצלחה הגדולה של הקבוצה הבוגרת, הרחבה משמעותית של בסיס האוהדים והאפשרות להשתמש בישובים שמסביב לעיר כדי להפוך את מחלקת הנוער לאחת החזקות והגדולות בישראל ולגאווה עצומה לעיר ולמחוז הדרום, אלונה ברקת בחרה לוותר ולבסס את בניית הסגל הישראלי על רכישת שחקנים מקבוצות הביניים.
בנוסף, בקבוצה לא השקיעו בהקמת מחלקות סקאוטינג ודאטה, בעוד שיריבותיה הגדולות, מכבי ת"א ומכבי חיפה, הרחיבו את שלהן באופן משמעותי וגם חלק מקבוצות הביניים, כמו מכבי נתניה, הצטרפו לעניין והצליחו להנחית זרים איכותיים (לעיתים תוך תשלום דמי העברה), להרוויח אותם בליגה ולהוציא אותם החוצה ברווח (טוומאסי, פלאניץ' ויובנוביץ' הם רק חלק מהדוגמאות).
כשלוקחים את כל אלו בחשבון ומוסיפים לזה את הקיצוץ התקציבי של באר שבע והעובדה שברקת מסרבת לשלם דמי העברה והחליטה להביא העונה רק שחקנים חופשיים, מתחילים להבין מדוע הקבוצה של אליניב ברדה בבעיה בתחילת העונה. בעיקר נראה שאם לא יבינו את הלך הרוח בכדורגל, גם העתיד לא נראה מבטיח במיוחד, מבחינת הקבוצה מבירת הנגב.
אליניב ברדה עשה קסמים בשנה וחצי שלו כמאמן ראשי. הוא הביא גביע בקמפיין מאוד מרשים כשהוא מנצח את מכבי ת"א בבלומפילד בחצי הגמר ואת האלופה מכבי חיפה בגמר, סיים במקום השני כשהוא מקדים את הצהובים שהחזיקו תקציב גדול משמעותית ושדרג שחקני ביניים, כמו שי אליאס, עדן שמיר, רועי גורדנה, שגיב יחזקאל בצורה מאוד מרשימה והפך אותם לשחקנים מובילים בליגה שלנו. אבל גם ליכולות של ברדה יש גבולות.
העונה באר שבע אמנם השלימה את הסגל בשלב מאוד מוקדם, מה שנתן המון סיבות לאופטימיות, אבל אז הגיעה ההתרסקות במשחק האירופאיות מול מכבי ת"א ומאז הקבוצה במרוץ למזער נזקים לקראת פתיחת הליגה. הזרים החדשים שהגיעו – ספר ופטרסון מתקשים להתאקלם, לא הובא שחקן מוביל לקישור במקום מיכה, ההגנה לא הפכה להיות צעירה ומשחק הרגל של מרציאנו, שלא שיחק כלל בעונה האחרונה, לא באותה רמה של גלזר ופוגע בניסיונות של ברדה להניע כדור מאחור.
בניגוד ליריבותיה הגדולות, שיכולות לעבות את הסגל עם שחקנים מקבוצות הנוער החזקות שלהן, לבאר שבע אין את הלוקסוס הזה והיא נראית תקועה עם עתיד לוט בערפל.
עכשיו, רגע לפני משחק הגומלין מול לבסקי סופיה, המחשבות של ברדה הן לא איך עולים לשלב הבתים (משימה בלתי אפשרית לאור ההגרלה של סיבוב הפלייאוף, פרנקפורט), אלא איך מחזירים את הביטחון של השחקנים בעצמם, של השחקנים במאמן ושל המאמן בשחקנים ואת זה עושים צעד אחרי צעד, ניצחון אחרי ניצחון, כשהיכולת פחות חשובה.
בנוסף, ב"ש צריכה לעשות חושבים לגבי העתיד הקרוב והרחוק. באר שבע צריכה לחשב מסלול מחדש לקראת פתיחת הליגה, להכיל את הטעויות המקצועיות בבחירת השחקנים וההפסדים הכלכליים, להוסיף קשר יצירתי ושחקן כנף, כשהיא משאילהמשחררת את אחד או שניים מהזרים בחלק הקדמי. לגבי המחשבה קדימה, פה צריך להגיע שינוי הרבה יותר משמעותי, כי אם בבאר שבע לא יבינו את השינויים שחלים בכדורגל שלנו, יהיה להם קשה עד בלתי אפשרי להדביק בעתיד הנראה לעין את הפער ההולך וצומח ממכבי ת"א ומכבי חיפה - והחלום של האוהדים לחגוג שוב אליפות בטרנר, יישאר בגדר חלום בלבד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו