רבע שעה אחרי שריקת הסיום להפסד 3:0 לאנגליה, ועל הדשא רצו הלוך ושוב שחקני ישראל המחליפים שלא שותפו בחצי גמר היורו עד גיל 21. מאמן הכושר העביר הוראות, והם ביצעו. ביציע נותרו עשרות אוהדים, חלקם הגיעו כמה שעות לפני המשחק ואחרים בשעות הבוקר המוקדמות, ולא הפסיקו לצעוק ולעודד.
לכולם, השחקנים והאוהדים, היו את כל הסיבות לקפל את הציוד ולהיעלם כל אחד לדרכו. נבחרות ישראל הצעירות בדיוק סיימו קיץ חלומי שנמתח על פני 46 ימים, שני טורנירים, 12 משחקים, מקום שלישי במונדיאל עד גיל 20 וחצי גמר ביורו עד גיל 21.
קיץ שהיו בו ניצחונות על יפן, אוזבקיסטן, ברזיל, דרום קוריאה, צ׳כיה, וגאורגיה. קיץ שהביא איתו גם תיקו מול גרמניה בעשרה שחקנים, שערים מופלאים, עצירות פנדלים, גודש אירועים שהכדורגל הישראל לא רגיל להכיל. על אף שלכולם היו את כל הסיבות לנעול את הקיץ הזה בכספת הזכרונות ולחזור לשגרה, כולם המשיכו.
הניחו את התשתית
סצינת הסיום הזאת היא כנראה סוד ההצלחה של הנבחרות הצעירות בשנה האחרונה, שכללה גם גמר יורו לנבחרות עד גיל 19. הנבחרות האלה נמצאות בעיצומו של תהליך, ואין לאף אחד כוונה לשים לזה סוף.
אפילו שנגמר הטורניר, צריך לאפשר למחליפים את האימון שלהם. עושה רושם שההישגים שרשמו השחקנים של גיא לוזון ואופיר חיים – מקום שלישי באליפות העולם בארגנטינה וחצי הגמר בטורניר בגאורגיה – אינם המטרה אלא האמצעי. זה בלט בהחלטה לשחרר חמישה שחקנים מהנוער לצעירה לפני הקרב על מדליית הארד מול דרום קוריאה, וניכר בלא מעט פעולות אחרות שביצעו אנשי הצוות ואנשי ההתאחדות. נבחרות גדולות יותר ומצליחות יותר – בהן למשל אנגליה – מבהירות מידי פעם שהמטרה של הנבחרות הצעירות אינה לזכות בתארים אלא לשפר שחקנים, לקדם אותם, ולייצר בסיס רחב ככל הניתן לנבחרת הבוגרת.
ימים יגידו האם זה מה שיוליד הקיץ הקסום של 2023, אבל הבשורה הכי גדולה שסיפק הקיץ הזה היא שאפשר להאמין שקרה פה משהו. ש־46 הימים האלה מהווים איזושהי נקודת מפנה בעתיד הכדורגל הישראלי, שהימים החמים האלה הניחו תשתית עבור נבחרת ישראל הבוגרת. הקיץ הזה הבהיר שיש כאן תהליך אמיתי, עמוק ורציני, תהליך כל כך מוצלח שהוא ימשך בשנה שהבאה במשחקים האולימפיים בפריז.
