איחדה את העם בימים לא פשוטים: נבחרת ישראל הצעירה התעוררה מהחלום שכבר הגשימה

לכל דבר טוב יש סוף וגם מחלומות שמתגשמים בסוף מתעוררים. נבחרת ישראל הצעירה חיה על ענן בשבועיים האחרונים. היא הדהימה את אירופה כשסיימה את הבית המוקדם כסגנית של אנגליה ולפני אלופת אירופה גרמניה, היא הרעידה לבבות בארץ כשגברה על המארחת גיאורגיה במופע ווינריות מרהיב מול 50,000 גיאורגים ביציעים, היא גרמה לגאווה עצומה לא רק בדרך שהשחקנים שלה שיחקו, אלא גם בדרך שבה הם התנהלו. 

מראש הסיכויים מול האנגלים היו קלושים. אנגליה העמידה לטורניר הזה נבחרת אדירה, מהטובות שהתייצבו אי פעם ליורו צעירות. לקראת חצי הגמר מול ישראל האנגלים סבלו מחיסורים של שני המגנים השמאליים ששיחקו בטורניר (שהם בכלל מגנים ימניים, אארונס וג'ונסון) ובנוסף אחד השחקנים האיכותיים שלהם וזה בעל שווי השוק הכי גדול (ע"פ טרנספרמרקט) ג'ייקוב ראמזי, שחזר לבירמינגהאם בגלל פציעה.

אבל זה לא באמת משנה, כשבמקומם עולים לוק תומאס, שחקן עם 85 הופעות פרמייר ליג במדי לסטר, וקול פאלמר, שמידי יום מתאמן אצל המאמן הטוב בעולם, עם השחקנים האיכותיים מכולם ואפילו הספיק לשחק 14 פעמים בפרמייר ליג העונה במדי אלופת אנגליה.

האנגלים היו גדולים עלינו בכל פרמטר, גם בדקות שהייתה תחושה שתוכנית המשחק של לוזון עובדת והם מתקשים לייצר מצבים. כל פעם שהם החליטו ללחוץ על הגז, הם הגיעו למצב והבדלי הרמות זעקו לשמיים. ככה זה שמצד אחד משחקים שמונה שחקני פרמייר ליג, בלם שעלה ליגה בקלות עם ברנלי וקשר ששיחק 36 משחקים בליל ומצד שני יש שוער עם הופעת בוגרים אחת, שחקן ללא דקת בוגרים (חלאיילי) ושחקנים שרובם המוחלט משחקים בקצב נמוך משמעותית בליגת העל האהובה, אך הפחות איכותית שלנו.

הדמעות של גיא לוזון בסיום המשחק כשהתראיין לאורי לוי, היו אחד הדברים היותר אותנטיים, יפים ומרגשים שראינו ממנו בקריירה הארוכה והמפותלת שלו. גיא, שהגיע לטורניר כמאמן מושמץ וראה את מאמן נבחרת הנוער אופיר חיים מקבל אהבה ופירגון אין סופי (בצדק מוחלט), עבר אבולוציה מדהימה תוך כדי הטורניר, גם מקצועית וגם התנהלותית. הוא נפתח, התחבר לשחקנים, השתחרר גם מול התקשורת, זה הוציא ממנו דברים נהדרים ובאופן טבעי, גם מהשחקנים שלו שהתקרבו אליו יותר ויותר.

התהליך שלוזון עבר, לאורך כל הדרך, זרק אותי לרוקי 4, לדרך שבה רוקי בלבואה כבש את הקהל העויין במוסקבה והפך תוך כדי קרב מאדם מושמץ לזה שכולם מריעים לו וגיא מרוויח את המחמאות בצדק ויזכה להוביל נבחרת כדורגל לאוליפיאדה לראשונה אחרי 48 שנים.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

אז אחרי חמישה משחקים בשלוש ערים, שעות רבות בדרכים, רגעים קסומים והרבה דמעות של אושר והתרגשות, אני רק רוצה להגיד תודה רבה על הזכות ללוות את הנבחרת הקסומה הזו במסע המופלא שלה בגיאורגיה ובעיקר תודה לגברים הצעירים שלבשו את מדי הנבחרת, רוממו את רוחנו, איחדו את העם הנהדר בימים לא פשוטים. תודה, תודה, תודה.