לפני יותר מעשר שנים התחיל להתגלגל בהתאחדות לכדורגל הרעיון להקים בית נבחרות, ובמקביל גם אקדמיה לשחקנים הצעירים. הרבה גבות הורמו - גם כי היה מדובר בהשקעה של 22 מיליון שקלים לבית הנבחרות, וגם כי המחשבה ששחקנים צעירים בגילי 14-12 יעזבו את הבית וילכו לגור בתנאי פנימייה לא אופיינית כל כך לכדורגל הישראלי. אבל אבי לוזון התעקש, שינו זוארץ, שהיה אז בוועדה המקצועית, דחף - והפרויקטים יצאו לדרך.
את בית הנבחרות בשפיים מנהל אריה הרשקוביץ. הרשקוביץ, המנהל המיתולוגי של הפועל ת"א, לקח על עצמו לנהל את שלושת המגרשים הקיימים בו: שניים מדשא רגיל ואחד סינטטי, ארבעת חדרי ההלבשה וחדרים שנועדו להרצאות ולטיפולים. ההצלחה היתה מהירה, והרשקוביץ ראה את הנבחרות הצעירות מטפסות. להתראיין הוא לא מוכן, אף פעם לא היה מוכן, אבל אי אפשר להתעלם מהסיפוק שלו. לפעמים הוא ממלמל שאת הרצינות בעיניים של השחקנים הוא יכול להשוות למסע ההוא של הפועל ת"א שהסתיים ברבע גמר גביע אופ"א וכלל ניצחון על מילאן הגדולה, שבו השחקנים עלו ולא הרגישו נחותים מאף אחד.
מי שדווקא מוכן לדבר על הפרויקט הוא יו"ר ההתאחדות לכדורגל, שינו זוארץ: "סיימנו את הקומה השנייה בבית הנבחרות עם דברים שהיו הכרחיים כמו חדר כושר, חדרי ישיבות ועוד דברים שתכננו מראש. בית הנבחרות והאקדמיה זו מחשבה אסטרטגית ארוכת טווח, וכן - יש קשר להצלחה שאנחנו רואים עכשיו אצל הנבחרות הצעירות. המטרה שלנו היא להמשיך ולבנות מרכזים כאלה ברחבי ישראל, ואנחנו כמובן תמיד נשמח לשתף פעולה עם מועצות מקומיות או ספונסרים שירצו לקחת חלק בתהליך החשוב הזה. רק לאחרונה השקנו אבן פינה בזבולון להקמת בית נבחרות, ובחודש הבא תונח אבן פינה למתחם דומה באשקלון".
זוארץ לא מסתיר את העלויות הגבוהות שכרוכות בעניין ומראות שבמדינה קטנה כמו שלנו מאגר הכישרונות הוא מצומצם: "העלות השוטפת של המבנים מתקרבת ל־10 מיליון שקלים, ההשקעה במבנים עומדת על 40 מיליון שקלים, רובם כספי התאחדות, פיפ"א ואופ"א, ועוד כ־7.5 מיליון שקלים ממשרד הספורט".
בדחיפת המשפחות
בבית הנבחרות מתקיימות כ־100 יחידות אימון חודשיות, תשע נבחרות ישראליות משחקות בו - גברים, נשים, נערים, נערות וגם נבחרת השישיות של ישראל. בנוסף נערכים בו קורסים לשופטים ואימוני הנבחרת הבוגרת, ועובדים בו 20 אנשי כדורגל (לא רק) במשרה מלאה. "השאיפה שלנו היא להקים שלושה בתי נבחרות כמו זה שיש בשפיים", מסביר זוארץ, "ולהגיע לשמונה מרכזי פיתוח בפריסה ארצית. בסוף המטרה היא להגדיל את מספר הכדורגלנים בישראל מ־50 אלף ל־80 אלף, ובית הנבחרות והאקדמיה יכולים לעזור לנו להגיע ליעד הזה, שכבר כיום אנחנו רואים כי זו ערובה לנבחרות טובות".
מרחק פחות מחצי שעת נסיעה מבית הנבחרות, בכפר הנוער מבואות ים, מתקיימת לה כמעט מתחת לרדאר האקדמיה של ההתאחדות לכדורגל. מדובר באחד המקומות היפים בישראל, ובכלל - כזה שמקושר יותר לשיט ולגלישה ופחות לכדור מתגלגל. אבל תחת ניהולו של גיא עזורי, שבכלל החל את האקדמיה בווינגייט כאקדמיה לבנות, מריצים כבר מחזור נוסף, כאשר הפעם השנתונים הם של השנים 2008,2007 ו־2009. הילדים חיים באקדמיה בתנאי פנימייה וביום חמישי מצטרפים לקבוצות שלהם, לעוד אימון ומשחק בסוף השבוע.
הקבוצות הישראליות משתפות פעולה באופן יעיל, והכי מפתיע - ובכן תלוי את מי שואלים - זו הנכונות של ילדי והורי ישראל לשלוח את הילדים לפנימיית כדורגל כשהם רק בני 12 או 13: "אין ספק שהכל כאן שונה מהדור שלי ומהדור שלפניי", מסביר עזורי. "הילדים היום מוכנים יותר, ההורים יודעים יותר טוב לאן הילדים שלהם נכנסים. יש הרבה לחץ אמנם, אבל גם הבנה מה דרוש כדי להפוך לכדורגלן מקצועני, והילדים והמשפחות מוכנים לעשות את ההקרבה הזאת".
השראה מעטר וטלסניקוב
באקדמיה חיים באופן קבוע בתנאי פנימייה 75-70 נערים. הם מבצעים שש יחידות אימון בארבעה ימים, כאשר אנשי האקדמיה (20 במספר) אחראים ויודעים בכל רגע נתון מה עושים השחקנים. "המטרה היא לייצר ספורטאי עילית ובגיל צעיר להבהיר להם במה זה כרוך", מסביר עזורי. "זה לא רק לאכול נכון ולהתאמן נכון, אלא הדגש הוא קודם כל על ההיבט החינוכי. אלה ילדים שמבינים מצוין את העולם הזה ומה הוא דורש. הם יודעים שללכת לקזינו לדוגמה או להסתבך בפרשיות שאפיינו כדורגלנים בעבר זה לא לעניין, לא רק כי הם מפורסמים ומישהו יכול לצלם אותם, אלא כי ערכית זה לא משהו שאדם מחונך צריך לעסוק בו".
הילדים בני ה־12 עד 14 פוגשים כדורגלנים שפרשו מהמשחק עוד לפני שחלקם נולדו, אבל עבור חובבי הכדורגל מדובר כמובן בשמות מוכרים: רונן גבאי, יגאל רזניק, יוסי שבחון, ראובן עטר שמגיע פעם בשבוע לעבוד על החלק ההתקפי עם השחקנים, ז'אן טלסניקוב שעובד על הצד המנטלי, עם השוערים עובד שולי גילארדי, ועל הכושר הגופני יורם מנחם.
"אני חושב שהעבודה כאן היא בעיקר לשנות את הדימוי של הכדורגלן הישראלי", מסכם עזורי. "אנחנו מדינה בלי תרבות ספורט, ולכן זה יותר קשה. מה שקרה כאן הקיץ הוא נקודתי, לא נגיע כל שנה למקום שלישי בעולם בנוער ולחצי גמר אליפות אירופה עד גיל 21, אבל אנחנו כן בתהליך שבו הדימוי של הכדורגלן הישראלי משתנה. מבחינתי, לצד ההצלחה הזאת על המגרש, אני מבין ממרום גילי שגם אם לא כולם ייצאו שחקנים גדולים, הם ייצאו בני אדם טובים יותר לחברה הישראלית".
