אחד הדברים שאני תמיד מסתכל עליהם בסגלי נבחרות, הוא איזו קבוצה שולחת את הכמות הגדולה ביותר של שחקנים לסגל ולהרכב. אם בנבחרת הנוער הפועל ת"א הייתה הדומיננטית בהיבט הזה, בנבחרת הצעירה היהלומים מנתניה נוצצים מעל כולם עם ארבעה נציגים בהרכב, אחד על הספסל, ואפשר גם להוסיף את עדן קארצב, שהחל את העונה החולפת בנתניה ועבר במהלכה לטורקיה. כנתנייתי במקור ואחד שגדל וצמח במחלקת הנוער של היהלומים, זו גאווה גדולה.
השחקן שמייצג בצורה הכי יפה את מכבי נתניה, בלי להוריד קמצוץ מהאחרים, הוא עומרי גאנדלמן, בן של שחקן כדורסל וסבא שלו הוא אושיית ספורט ירושלמית. השחקן המוכשר גדל בהוד השרון, עבר במחלקות הצעירות של מכבי פתח תקווה, הפועל רעננה והפועל פתח תקווה.
הכי חשוב, הוא קודם כל בחור סופר איכותי שתענוג לשבת לשוחח איתו. אינטילגנטי, בוגר, מודע לעצמו וגם אחד השחקנים הכי חשובים בנבחרת, ודאי במשחק המכריע הערב (רביעי) מול צ'כיה, שם גיא לוזון מייעד לו תפקיד מרכזי במרכז הקישור, במערך של יהלום, והיכולת של עומרי להתמודד עם העוצמות הפיזיות של השחקנים הצ'כיים תהיה קריטית להצלחת הנבחרת.
מה אתה יכול לספר לנו על הבדלי הרמות בין ישראל לאנגליה?
"המשחק מול גרמניה נתן לנו אופטימיות ואמונה שאפשר לעבור שלב. בתחילת המשחק מול אנגליה הרגשנו שאנחנו יכולים לעשות משהו, אבל מהר מאוד הבנו שאם לא נהיה מרוכזים ממש אנחנו נענש.
"השחקנים האנגלים מאוד חכמים, לא רק פיזיים וחזקים. הם מתמודדים באינטנסיביות מאוד גבוהה מידי יום באימונים ושבוע במשחקים. גם כשניסינו ללחוץ הם לא התרגשו והניעו את הכדור עם המון שקט ואיכות. בנוסף, כשלוחצים גבוה, זה בעייתי להשאיר את החלוצים המהירים של האנגלים לאחד על אחד על הבלמים ולא הייתה להם שום בעיה לזרוק כדורים ארוכים לחלוצים שהם היו תחת לחץ"
אמרת שהמשחק מול הגרמנים נתן לכם ביטחון?
"נכון. דיברנו על החשיבות של פתיחת המשחק ועל העובדה שאין VAR וחייבים להיזהר. הפנדל בדקה הראשונה בא לנו כבום, ואז דניאל פרץ רשם הצלה גדולה ששינתה את כל המשחק וגם הוציאה ליוסופה מוקוקו את האוויר".
אפשר להגיד שאתה שחקן בעל גיוון טקטי?
"במערך של שלושה בלמים, אני מרגיש שאני מביא את היכולת שלי בצורה האופטימלית כבלם מרכזי. ניהול קו הגנה, משחק ראש, אלו תכונות שאני מביא לידי ביטוי מהעמדה הזו. בלם זה מקצוע אחר ואני מאוד אוהב את זה. נח לי בעמדה של הבלם.
"בקישור, ואני הרבה יותר 8 (קשר מרכזי) מ 6 (אחורי), אני יכול להביא תכונות אחרות כמו הצטרפות מקו שני, כושר גופני, אינטנסיביות וכמובן לתת מספרים. מצד שני, חסר לי העניין של הזהות, אבל אני מאמין שככל שהקריירה תתקדם אני אצבור יותר זהות.
"איפה שישימו אותי אני אשחק ואנסה לעשות את הטוב ביותר.
כשאני רואה את מה שפפ גווארדיולה עושה עם ג'ון סטונס ובכלל, זה מטורף בעיניי. כשחקן שיכול לשחק במספר תפקידים זה יכול מאוד לעזור ומעורר השראה".
בגיל נוער יצאת לגרמניה, מה לא הסתדר?
"זאביק זלצר סידר לי מבחנים שם, ואז חזרתי לארץ ואפילו הספקתי לעשות בכורה בבוגרים של הפועל פתח תקוה בגיל 17. קצת אחרי הגיעה הצעה מקבוצת נוער בונדסליגה. הם רצו שאבוא לבוא לעוד מבחנים. הייתי שם שבוע, היה מטורף והחלטתי שאני עובר לשם.
"הסיפור התחיל בסוף י"א, תחילת י"ב. הכדורגל גרם לי לא לחשוב על כל הקשיים – שפה, דירה, ניהול חיים, פרידה מההורים, שפה, העובדה שאני הולך להיות זר. לאמא לא היה קל, אבל ההורים הבינו שאני שלם עם זה וזה החלום שלי. ההחלטה הבוגרת הייתה להגיע לגרמניה, אבל הדרך שבה התבגרתי בתור בן אדם הייתה מדהימה, חזרתי אדם אחר.
"חוויתי שם רמה אחרת ולא מבחינת הכישרון של השחקנים, בארץ השחקנים לא פחות מוכשרים, אלא מבחינת הגישה למקצוע. דבר ראשון שהגעתי לגרמניה, אחרי האימון הראשון, המאמן כיוון אותי להיות הבלם, רגל שמאל, גבוה, אבל רזה. עבדו איתי המון על כח. פעם בשבוע היה לי אימון אקסטרה כדי לשפר את הטעון שיפור – עם זה זריזות, כח, חצים (כדורים אלכסוניים) משמאל לימין, ממש עבודה סיזיפית עם מאמן ספציפי מעבר לאימונים הרגילים. מאוד נהנתי שם, אפילו למדתי גרמנית".
אז מה תקע את הסיפור?
"הייתי חייב לחזור לארץ בגלל הצבא, זאביק פתח לי את הדלת לחזור לנוער של נתניה ומאז אני מרגיש שזה הבית שלי. אני כבר בן 23, החלום שלי להתקדם, לצאת, הלוואי לגרמניה, זה חלום. אני מרגיש מוכן ובשל לעשות את זה, אבל כרגע אני בנתניה וממש טוב לי שם".
והערב מחכה לכם נבחרת צכ'יה. לא קל.
"המשחק מול צ'כיה מבחינתנו הוא כמו גמר. אנחנו מגיעים למשחק מכריע ואנחנו מרגישים שזה תלוי בנו. למרות שזו נבחרת מאוד חזקה, אנחנו באמת מאמינים שאנחנו יכולים לעשות היסטוריה, להעפיל לרבע גמר מבית כל כך קשה, כשגם האולימפיאדה על הפרק.
"אנחנו מאוד מחוברים בנבחרת. משוחחים המון, עוד מהניצחון על אירלנד, ויש לנו אמונה בחיבור המיוחד שיש פה. אני, דניאל פרץ, אור בלוריאן וארד בר ישבנו לפני שנתיים במסעדה בשדה תעופה, אחרי הונגריה ופולין, ואמרנו יש פה משהו אחר, אנחנו עולים ליורו ויכולים לעשות היסטוריה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו