הנבחרת המרגשת של אופיר חיים מחממת לכל המדינה את הלב, גורמת גאווה עצומה לכל אוהבי הענף, אבל גם מפתחת ציפיות, חלקן הגדול לא ריאליות, לגבי ההשפעה של הגברים הצעירים והמוכשרים הללו על הישגים עתידיים של הנבחרת הבוגרת.
גם אחרי אליפות אירופה בסלובקיה היתה אופוריה סביב הנבחרת, והציפייה היתה שהקבוצות ששולחות את מרב השחקנים (הפועל ומכבי ת"א, מכבי חיפה ומכבי פ"ת) ישלבו אותם בהרכב, או לכל הפחות בסגל, וכך ימשיכו את ההתקדמות שלהם. אבל ציפיות זה בעיקר לכריות, והמציאות מספרת סיפור אחר.
יש הבדל עצום בין אליפויות של שנתונים (נוער ונערים ובמידה פחותה גם נבחרת צעירה שמורכבת מיותר שנתונים) לטורניר של נבחרות בוגרות. שתי דוגמאות בולטות מהשנים האחרונות לתקוות דומות שהתנפצו, הגיעו מרומניה הצעירה ומאוקראינה U20.
רומניה הגיעה לחצי גמר יורו הצעירות ב־2019, כשהיא בין היתר גוברת בשלב הבתים על אנגליה 2:4. בהרכב הרומני כיכבו יאניס האג'י (היום בריינג'רס מתאושש מפציעה קשה, שגרמה לו להיעדרות של 371 ימים), ג'ורג פושקאש ודניס מאן (שניהם היום בליגה השנייה באיטליה). מנגד, אצל האנגלים פתחו בין היתר ג'יימס מדיסון, דומיניק קלברט לווין, מייסון מאונט ופיקאיו טומורי, כשמהספסל עולים פיל פודן ותמי אברהם.
האוקראינים הצעירים, שזכו במונדיאל עד גיל 20 האחרון שנערך בפולין כשגברו בגמר על דרום קוריאה (אחת מארבע הפיינליסטיות גם בטורניר הנוכחי), לא הצליחו, לפחות כרגע, לממש את הציפיות ברמת הבוגרים (יש גם נסיבות אובייקטיביות מצערות שלא בדיוק עוזרות), והשם המוכר היחיד הוא אנדריי לונין, שגם הוא שוער שני בריאל מדריד (אם לא מביאים בחשבון את גיאורגי ציטישיאוולי, הבן של קלמנטי ששיחק פה אצלנו).
אז מי מהגברים הצעירים שמסיבים לנו כל כך הרבה גאווה אמור לעשות את הפריצה הגדולה בעונה הבאה? שני השמות הכי בולטים הם סתיו למקין ודור תורג'מן, שניים ממצטייני הטורניר כולו, שגם מושכים את עיני הסקאוטרים בתקווה לקבל הצעה מעבר לים.
סוגיית איליי מדמון
שלושת שחקני הנוער של מכבי חיפה, חמזה שיבלי, ענאן חלאיילי ובעיקר עיליי פיינגולד, שעושה טורניר נפלא, כנראה ייצאו להשאלה בעפולה, קבוצת המשנה הלא רשמית של מכבי חיפה, ובמקרה של פיינגולד אני מאוד מקווה שיקבל הזדמנות בקבוצה מליגת העל, כי הוא משחק בתפקיד שאין לנו היצע גדול של שחקנים בו והוא מוכיח בכל האליפות שהוא בהחלט שחקן עם פוטנציאל משמעותי.
שלושה שחקנים נוספים שלטעמי חייבים לקבל במה משמעותית בליגת העל הם אור ישראלוב, בלם עם פוטנציאל לצאת לאירופה בעתיד, רוי רביבו, שבדומה לישראלוב וללמקין, יצטרף בקרוב לנבחרת הצעירה באליפות אירופה ויכול בקלות להשתלב ברוטציה של מכבי ת"א, בוודאי אם סאבוריט מוסב לעמדת הבלם, ואל ים קנצפולסקי, שחייב לעשות קפיצת מדרגה העונה ויש לו כל היכולות לעשות את זה.
סימן השאלה הגדול סובב סביב הקפטן, איליי מדמון. מדמון, שפורח תחת אופיר חיים, לא השתלב בקבוצת האם שלו, הפועל ב"ש, למרות שברדה ניסה לשלב אותו. האכזבה הגדולה הגיעה בבית"ר ירושלים, אצל המאמן שנתן לו את הבמה בגיל 17, יוסי אבוקסיס, שבסופו של דבר העדיף על פניו גם את עדי יונה, שצעיר ממנו בשנה.
הרב קרליבך אמר שכל ילד צריך מבוגר אחד שיאמין בו, וזה מה שמדמון צריך עכשיו ברמת הקבוצה כי ברמת הנבחרת, גם אם נשים את כל הסייגים המתבקשים, אנחנו רואים שחקן אחר עם פוטנציאל להיות שחקן משמעותי לפחות בקבוצת מרכז טבלה בליגת העל. יהיה חבל אם זה ילך לאיבוד, וכולי תקווה שהבחירה הבאה של מדמון תהיה הנכונה מבחינתו ותאפשר לו לממש את הפוטנציאל שלו לא רק בנבחרות הצעירות, אלא גם ברמת הבוגרים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו