"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

אל תתנו לעבריינים במסווה של "אוהדים" להרוס - מגיע לבית"ר ירושלים לשמוח

כאוהד של הצהובים-שחורים אני מצטמרר מהזכייה בגביע המדינה וקורא להפסיק עם הענישה הקולקטיבית • אף אחד בקבוצה, הנהלה, שחקנים ואוהדים, לא אשם בהתפרעויות

,עודכן
0השמעה
אנשי בית"ר מניפים את הגביע בבית הנשיא. צילום: אורן בן חקון

"מה אתה יותר - שמח על הזכייה או מבואס על המראות מהדשא?", נשאלתי כשחזרתי מסמי עופר. התשובה פשוטה: שמח, שלא לומר מצטמרר מהזכייה הבית"רית, מהמרגשות שידענו.

אין ספק, המראות המחפירים של אותם העבריינים במסווה של "אוהדים" על הדשא העיבו, וגם הכאיבו. לצערי, אין מנוס. עד שיתחילו לאכוף ביתר שאת פעולות עברייניות - ופריצה למגרש כדורגל היא פעולה עבריינית בהגדרה - לא נצליח לשים סוף לפער התרבותי שקיים לא אחת בין הספורט בישראל לספורט במדינות אחרות. ראינו את אוהדי הפועל פורצים, גם את מכבי וגם את מנצ'סטר סיטי, אבל כשזה קורה בבית"ר זה תמיד מעורר יותר אמוציות.

וזה בעיקר מה שהיה בגמר בסמי עופר - אמוציות. רגשות בלתי נתפסים של אוהדי קבוצה שבדמה ובעורקיה זורמים תשוקה עזה, געגוע וכיסופים לימי אוחנה ומלמיליאן.

הצטערתי עבור הנשיא ועבור המעמד, זאת בוודאי לא היתה כוונתנו מלכתחילה. אלה שבחרו לפגוע בכיף של כולם, ולגרום לילדים שחלמו לראות הנפת גביע להזיל דמעה מהסיבות הלא נכונות, צריכים לדעת שכשהם מבצעים פעולה כזאת הם חשופים לענישה קשה, בלתי פרופורציונלית. כך עשו באנגליה ובמדינות אחרות, וזה עבד.
להתאחדות חלק משמעותי באירוע, שבקלות ניתן היה למנוע אותו. לצערי, ניהול האירוע השפיע רבות על התוצאה הסופית.

לא מגיע לבית"ר - למועדון, לשחקנים ולמאות אלפי האוהדים - להיענש. ובכלל, די לענישה הקולקטיבית, הגיע הזמן לענישה פרסונלית. ברק אברמוב לא אשם בחוסר הארגון ובמעשיהם של אותם הפורעים. גם לא אופיר קריאף הקפטן, שרצה כל כך להניף את הגביע כבר בסמי עופר.

כן מגיע לנו לשמוח. להתרגש. להצטמרר וסוף־סוף לשחרר אנחת שמחה, רווחה ואושר. אז עם כל הכבוד לאותו המיעוט המתפרע - היום הזה ייזכר לכל בית"רי כיום חג שלו חיכינו 14 שנים.

israelhayom

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

חג גביע לבית"רים. חג שמח - ויאללה בית"ר!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר