מונדיאליטו: נבחרת ישראל כבשה את הקהילה היהודית בארגנטינה

הדרך ממרכז בואנוס איירס לאיצטדיון של ארסנל מסרנדי, שם התאמנה נבחרת ישראל לקראת המשחק מול קולומביה, היא במילה אחת פקק, ובשתי מילים פקק ענק.

גם ביום שישי אחר הצהריים התנועה שם עמדה, עד שברגע אחד קולות המשטרה חתכו את הכביש כמו משה את ים סוף. שיירת ניידות ואופנועים פינו את הדרך לכבוד האוטובוס של נבחרת ישראל שעשה את דרכו אל מגרש האימונים הקטן והמשפחתי של הקבוצה שנוסדה על ידי יו״ר ההתאחדות לשעבר חוליו גרונדונה.

גשם שוטף הציף את המגרש שמזווית מסוימת מזכיר את שכונת התקווה, מאלץ את השחקנים של אופיר חיים להתרגל לתנאים שאינם רגילים להם.

למרות שהכל חדש עבור הנבחרת עד גיל 20 – האירוע, המדינה ואפילו מזג האוויר החורפי - המשחק מול קולומביה דווקא אמור להרגיש ביתי במיוחד. הידיעה על העברת הטורניר מאינדונזיה לארגנטינה התקבלה בשמחה על ידי המשלחת הישראלית מכמה סיבות, ואחת מהן היא הקהילה היהודית הגדולה שתתורגם לקהל ביציעים.

במשלחת ידעו שיש פוטנציאל לקבלת פנים חמימה בבואנוס איירס, אבל ספק אם דמיינו את שחיכה להם עם הנחיתה ואת אשר צפוי לחכות להם במשחק הפתיחה מול קולומביה שיערך באיצטדיון בלה פלאטה.

"אני מאמינה שיגיעו אלפים למשחק", אמרה ל"ישראל היום" גבי גלסמן, נציגה של הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית. לפי אחרים בקהילה היהודית בבואנוס איירס צפויים להגיע בסביבות 4,000 אוהדים של נבחרת ישראל למשחק מול קולומביה. אפילו הקולומביאנים, שעבורם מדובר בנסיעה קצרה יחסית, לא בטוחים מי תהיה הנבחרת הביתית ביום ראשון.

הקשר בין הקהילה לבין הנבחרת החל כבר ביום שני עם הנחיתה של אופיר חיים והשחקנים. באותו יום נערך מפגש שאלות תשובות בין כ-80 יהודים ארגנטינאים לבין השחקנים, אירוע שהוגדר מוצלח מאוד מבחינת כל הצדדים. בנוסף, באחד מאימוני השבוע של הנבחרת התארחו תלמידים של הבית ספר היהודי תרבות, כאשר הביקוש לכרטיסים בקרב אנשי הקהילה גדול במיוחד.

בן הדוד שלי, מרטין קצ׳אני, כבר רכש כרטיסים לו ולשני בניו טובי ופאקו. הם מצפים למפגש מול קולומביה כמו למשחק של קבוצתם האהודה בוקה ג׳וניורס, כי עבורם מדובר בהזדמנות נדירה לראות במו עיניהם את נבחרת ישראל.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

יותר מכך, התחושה היא שאפילו את הנבחת הביתית, ארגנטינה, הקהילה היהודית תניח בצד לתקופה הזו של המונדיאליטו. לראיה: כבר כמה ימים שכל ההודעות שבן דודי שולח לי בפלאפון הן שירי עידוד בספרדית לנבחרת בכחול לבן. לא תכלת לבן, כחול לבן.