אפשר להגדיר את הרומן של מיגל סילבה עם בית"ר ירושלים כאהבה ממבט ראשון. מספיק לראות אותו שר עם האוהדים בעברית או מרים ילד שאוהד את הקבוצה ורץ לחגוג איתו אחרי הניצחון בחצי גמר הגביע, כדי להבין כמה מהר ובאיזו עוצמה הוא התחבר לקבוצה.
השוער הפורטוגלי בן ה־28 יסגור בקרוב ארבעה חודשים בישראל, תקופה לא ארוכה במיוחד בקריירה של ספורטאי, אבל כבר בשבוע הבא הוא יוכל לזכות בתואר המשמעותי ביותר בקריירה שלו - גביע המדינה בכדורגל.
"לא היה קל להגיע לישראל, אבל אני שמח שבאתי לכאן. הגעתי כדי להוכיח את עצמי", הוא אומר בראיון בלעדי ל"ישראל היום", ומוסיף: "התאהבתי בקהל של בית"ר, איזה אוהדים מדהימים, איזו אווירה הם יוצרים במגרש".
הוא החל לשחק כדורגל בגיל 11, למרות התנגדותו של אביו: "אבא כל הזמן רצה שאתרכז ואצליח בלימודים, אז לקח לי הרבה זמן לשכנע אותו".
בגיל 20 כבר ערך את הופעת הבכורה שלו בליגה הפורטוגלית, במדי ויטוריה דה גימארייש, שבמדיה רשם 60 הופעות. הוא גם שיחק בנבחרת הצעירה של פורטוגל עם דיוגו ז'וטה וברונו פרננדס מליברפול וממנצ'סטר יונייטד, בהתאמה.
"הייתי השוער השני הכי צעיר ששיחק בבוגרים של ויטוריה דה גימארייש. קיבלתי זימון לנבחרת למשחקים האולימפיים בברזיל, אבל בקבוצה התעקשו שאשאר. הייתי צעיר, הרבה דברים קרו סביבי, דיברו עלי שאני העתיד, ופתאום הייתי על הספסל. לא היה קל. עשיתי טעויות בדרך, אבל כל הדברים האלה רק חיזקו אותי לקראת העתיד, ולימדו אותי שבכדורגל הכל יכול לקרות".
בשנה וחצי לפני שהגיע לשחק בארץ (אחרי עונה באפואל ניקוסיה הקפריסאית), סילבה עמד בשערה של מאריטימו הפורטוגלית, ספג לא מעט שערים, ובשל כך הושמעו ביקורות על החתמתו בבית"ר ירושלים בינואר.
"כשרואים קבוצה שסופגת המון שערים, תמיד ידברו על השוער", הוא מסביר, "שיחקתי בקבוצה לא חזקה, חסרת ביטחון, קבוצה שלאף אחד לא היה אכפת ממנה וכל אחד בה חשב רק על עצמו. לא היינו על המגרש כקבוצה, ובגלל זה חטפנו כל כך הרבה שערים. מי שצפה במשחקים בפורטוגל יכול להעיד שאם לא הייתי עושה עבודה טובה, היינו חוטפים, למשל, מבראגה 10 ולא 5".
אתה מבין את הביקורות על ההחתמה שלך?
"אני יכול להבין, ואני שמח שהוכחתי שכולם טעו לגביי. אני מקווה להמשיך באותה היכולת".
"כולנו מחוברים"
כשסילבה נשאל על ההבדלים בין ליגת העל כאן לזו בפורטוגל, הוא ישיר מאוד: "כל הקבוצות שיש בישראל לא מתקרבות ברמה לקבוצות הגדולות בפורטוגל כמו בנפיקה, ספורטינג, פורטו ובראגה.
שלוש הגדולות בארץ יכולות להתמודד אולי עם הקבוצות ממרכז הטבלה. הליגה הפורטוגלית הרבה יותר טכנית, אבל גם כאן יש שחקנים ממש טובים. האוהדים בפורטוגל בעיקר ממלאים אצטדיונים במשחקים של הקבוצות הגדולות, הקטנות בקושי מביאות קהל, וזו בעיה שמנסים להתמודד איתה בפורטוגל. פה, בישראל, האווירה מדהימה. האוהדים של בית"ר הם הפתעה אדירה בשבילי, משהו בלתי ייאמן".
אז אתה בטח יכול לדמיין לעצמך מה יקרה אם תזכו בגביע המדינה?
"יהיו חגיגות מטורפות, כולם ימלאו את הרחובות בירושלים ויחגגו. זה יהיה משהו בלתי רגיל. אם נשחק כקבוצה, נהיה מרוכזים. אני חושב שיש לנו הזדמנות גדולה לקחת את הגביע, אבל אנחנו לא באים בתחושה של פייבוריטים, אין בגמר הזה פייבוריטית מובהקת".
מה צריכה להיות המטרה של בית"ר ירושלים בעונת המשחקים הבאה?
"יש הרבה שחקנים שמסיימים חוזה, וצריך לראות מה ההנהלה תחליט לגביהם, ואילו שחקנים חדשים הם ירצו להביא. אם יביאו שחקנים טובים שיוכלו לשדרג אותנו, ועם האוהדים המדהימים שלנו, לדעתי יש לבית"ר הכל כדי להילחם בעונה הבאה בצמרת הגבוהה, רק צריך לקבל את ההחלטות הנכונות. לפלייאוף העליון בוודאות צריך להגיע".
מה יקרה לקבוצה אם כוכבים כמו ירדן שועה או יון ניקולאסקו יעזבו?
"זו תהיה אבידה מאוד גדולה לבית"ר ירושלים. גם עזיבה של דנילו אספרייה. כל אחד מהם שחקן מאוד חשוב ומשפיע על הקבוצה. אבל בכדורגל זה נורמלי, בכל העולם, שחקנים מתקדמים ועוברים הלאה. אם אחד מהם ילך, בית"ר תצטרך להביא טאלנט ברמה שלו, כדי שנוכל להיות חזקים לפחות כמו השנה".
איך התרשמת מיוסי אבוקסיס?
"הוא מאמן מעולה. יש לנו חיבור טוב איתו. האימונים טובים. אנחנו עובדים קשה, אבל יש אווירה שמחה וטובה. כל השחקנים ביחסים טובים, כולנו מחוברים זה לזה, וזו אחת הסיבות שהגענו לרגע הזה, גמר הגביע".
"לא נורמלי לחיות ככה"
סילבה הגיע לבית"ר ירושלים בעיתוי לא פשוט, כשגל פיגועי טרור היכה בעיר הבירה. לאחר מכן היו כמה רעידות אדמה בארץ, ובחדר ההלבשה של הקבוצה היו צוחקים על הפורטוגלי: "אתה הבאת את כל הבלאגן". למרות כל זאת, כולל הדאגה לבת זוגו אנה ולשני ילדיו קמילה וברנרד, הוא לא התלונן ולא ביקש הנחות מיוחדות. כך היה גם בעת מבצע "מגן וחץ", שהסתיים בשבוע שעבר.
"זו סיטואציה מאוד שונה לי ולמשפחתי, אנחנו לא רגילים לדברים כאלה", אומר סילבה, "יש כל הזמן חששות מהמצב הביטחוני. יש תקופות שבהן אנחנו מעדיפים להישאר בבית, לא לצאת. לא נורמלי לחיות ככה. אולי עבורכם, הישראלים, זה כבר לא ביג דיל, אבל לי ולאשתי כן. במבצע האחרון בעזה, כשראינו את כל הטילים בחדשות - ודיברו על זה בפורטוגל - היינו קצת מפוחדים".
נחזור להיבט המקצועי. יש מישהו בעולם שהיית רוצה ללמוד ממנו?
"אם היה לי סיכוי להיפגש וללמוד ממישהו, אז מג'אנלואיג'י בופון. תראה איך הוא משחק עד עכשיו בגיל 45, זה לא נתפס. הייתי רוצה להבין איך הוא עושה את זה, שומר על עצמו ומשחק ברמה הכי גבוהה. איזו קריירה מדהימה יש לו. החלום שלי הוא להיות כמוהו. אני עוקב אחריו מאז שהייתי ילד. אני מקווה בשבילו שתהיה לו הזדמנות לעלות לסריה אה עם פארמה, זה יהיה הדבר הכי מיוחד עבורו לפני סוף הקריירה שלו. הוא פנומנלי".
אתה עוד מעט מסיים את החוזה שלך, תרצה להישאר בבית"ר ירושלים?
"אני מאוד שמח כאן, ומובן שארצה להישאר, אבל עכשיו הדבר הכי חשוב להתרכז בו זה גמר הגביע. אני חושב רק על הגמר, איך לזכות בגביע, ואחרי זה אנחנו נשב עם המועדון ונראה מה יקרה".