להיות קירח זו בחירה: יובאנוביץ' ומכבי תל אביב מסתגלים למציאות חדשה

הקבוצה בצהוב הפסידה הכי מעט, כבשה הכי הרבה וספגה הכי מעט, אז למה אנחנו מתקשים לחייך? • הסקורר הסרבי חייב להתחיל לבקר אצל הספר מדי שבוע • השם ערן זהבי מספק כותרות לכולם, שערים אתמול - קצת פחות. מוזר, אבל מעודד • השם של האלופה הנכנסת עדיין כתוב על הקרח

יובאנוביץ' ופרץ. מכבי עדיין מנסה להסתגל לעצמה, צילום: אלן שיבר

בפורים הקרוב הבא עלינו לטובה אתחפש לקבוצה שהפסידה הכי מעט, כבשה הכי הרבה, ספגה הכי מעט, ועדיין אצטרך טונה של איפור כדי לייצר חיוך על הפנים.

האמת שבמקור תכננתי להתחפש למלך ליאונידס, כוכב הסרט 300, אבל אחרי שנדחקתי אתמול יחד עם עוד כרבבת אוהדים בכניסה לאצטדיון המושבה, משל היה מיצר תרמופילאי, הרעיון הזה ירד.

פואטיקה בצד, שמישהו יתעורר שם דחוף, אנחנו כבר לא בשנת 480 לפנה"ס, ולא יכול להיות שכל פעם שמגיעים כמה אלפי אוהדים למושבה הם יצטרכו לעמוד שעות בתורים, אין לזה צורה. מדובר באחד האצטדיונים האהובים בליגה (לפחות עליי) – קל להגיע, חניה בשפע, הקהל על הדשא, חווית צפייה טובה – תשפרו את אלמנט הכניסה ויש לכם את זה.

אוהדי מכבי תל אביב. חיכו בתורי ענק בכניסה לאצטדיון שלמה ביטוח, צילום: אלן שיבר

חצי שעה – 40 דקות לשריקת הפתיחה, כשכולם מחליפים כיפים וחיבוקים ביציע ומתלוננים על הרכב קצת אפור למשחק נגד קבוצה כמו נס ציונה, הקבוצה עולה להתחמם. מעל הכל בולט דבר אחד – יובאנוביץ' גילח את הראש. בווינר היו צריכים למהר ולהוריד את היחס לשער שלו ל-1.05, וביציע כולם צחקו "היום הוא גומר עם צמד".

התוצאות האחרונות של היריבות לצמרת והניצחון על ב"ש הביאו איתם אווירה יוצאת מן הכלל טובה באצטדיון, אולי אפילו יותר ממשחק בית, וב"הכל בשביל מכבי" המסורתי בפתיחת המשחק הרגשנו את היציעים רועדים. כיף לא נורמלי. אבל אז, התחיל הכדורגל.

כמו שבניין מתחילים לבנות מלמטה. ככה גם מכבי העונה, בטח במערך 3 בלמים. משחק ההתקפה לא מצליח לייצר טמפו מספיק גבוה, ובנסיבות, הקבוצה נשענת בעיקר על היכולת של סבוריט, ביטון ולוקאסן לפתוח את קווי ההגנה עם מסירה טובה.

לכל סוף טוב יש סוף, וגם הקבוצה שהשאיר אחריו איביץ', זו שידעה לייצר מיליון ואחד מצבים ב-90 דקות (גם שלא השכילה לכבוש) והרגישה כמו מכבש לחצים על היריבה – כבר לא איתנו. מכבי נראית כמי שמנסה להסתגל שוב למשהו חדש. זה אולי לא יפה לעין, אבל זה מה יש. אני האחרון לתת עצות מקצועיות, אבל בעיניי בחירת ה-11 שלו לא מספיק טובה. עדיין.

מחצית די פושרת מבחינת איכות הכדורגל מסתיימת, איך לא, בצמד של יובאנוביץ' ועם שער נקי. קצת מכעיס אותי שחואן טוריחו לא בכה מהתרגשות בגולים (קריצה, קריצה).

יובאנוביץ'. צמד יקר, צילום: אלן שיבר

עם הכניסה של גולסה ופארפה למשחק במחצית השנייה קיבלנו משחק בקצב שונה לגמרי. מכריי יודעים שהוא הפייבוריט שלי, אז עכשיו גם כולכם - גולסה כ-6, או בצמד קשרי אמצע זה תענוג אמיתי. מספיק פיזי וחזק כדי לתקל כפי שצריך, חכם ושקט עם הכדור ויודע להעיף אותו קדימה, ובעיקר מהווה עוד כלי התקפי. בעיניי – חייב לקבל הרכב, בטח במערך 3 הבלמים.

חצי מילה על ערן. כל מי שרצה מעט טראפיק בשבוע האחרון לקח את השם "זהבי" והצמיד לו סיומות כגון: שיקגו פייר; חדר לבד; יוסי בניון. החלום שלי לפני המשחק אתמול היה להדביק בעצמי את השם שלו עם הסיומת "שלושער". אבל זה לא קרה. מותר גם לו לחוות משחקים כאלה, ובעיקר מעודד שהצלחנו לנצח גם בלעדיו. על דבר אחד אין מחלוקת – אין אחד ביציע שלא מרגיש שאם יקרה נס העונה - זה האיש שיהיה חתום עליו. בלעדיו כבר היינו גומרים עונה.

ערן זהבי. אמנם לא כבש, אבל אם יקרה למכבי תל אביב נס - הוא יהיה חתום עליו, צילום: אלן שיבר

העת האחרונה יצרה שתי קבוצות אוהדים עיקריות. הראשונה, הקוטרים הרגילים שזרקו את העונה לים וקוראים לשינוי בכל מחיר. השנייה, "הפיינשמקרים החדשים", אלו שמסתפקים בניצחונות דחוקים ושער נקי מדי פעם ועוד מקווים לנס. אני נותן חצי משרה בכל אחת מהן, בטח בשלב הזה שבכל שבוע האליפות נכתבת על הקרח עבור קבוצה שונה.

זמנים קשים יוצרים אנשים חזקים, אנשים חזקים יוצרים זמנים טובים, זמנים טובים יוצרים אנשים חלשים ואנשים חלשים יוצרים זמנים קשים. זה משפט שאני נוטה להזכיר לעצמי לעיתים קרובות בקשר לחיים עצמם, וזה נכון בעיניי גם ביחס למכבי.