שחקני ליגת העל יצאו השבוע לפגרה, וכל אחד מהם בחר לעצמו יעד אקזוטי להעביר את הזמן עד פתיחת העונה הבאה. מי שנשאר מאחור הם השופטים, שלמרות שגם הם סיימו עונה לא קלה, במדינה שבה השיפוט הוא לא מקצועני כל אחד משופטי הסגל ממשיך לעשות את עבודתו כרגיל ובמקביל מתכונן לעונה הבאה. במשך יותר מחצי עונה היו לא מעט החלטות מעוררות מחלוקת, אבל החלק הטוב הוא שבסוף העונה אף שופט לא הכריע את גורל האליפות או היורדות, חצי נחמה אם תרצו.
באיגוד השופטים בחרו השבוע את מנשה משיח כשופט העונה ואת אוראל גרינפלד וגיא ברגר כאלה שעשו את עונת הפריצה. משיח וגרינפלד התייצבו לראיון סיכום עונה כדי לדבר על שיפוט אבל גם להזכיר שהם בסך הכל בני אדם. "סוף סוף יש מישהו שמעריך", מסביר משיח בן ה־42 איך זה לקבל הכרה אחרי 13 שנים בליגת העל: "זו לא השקעה של שנה אחת, הרבה זמן שבא על חשבון המשפחה והילדים, בעיקר בשבתות, אבל כשאשתך מפרגנת זו בהחלט תחושה נהדרת". גרינפלד, שניהל העונה לא מעט משחקי מפתח, הוסיף: "יש פידבק חיובי מהשופטים והקולגות".
היו לא מעט טעויות שיפוט העונה. אתם חשים שכלפי חוץ מחפשים רק את השלילי?
משיח: "היתה לי עונה טובה מאוד, אבל את התקשורת זה לא מעניין, היא מחפשת את הדברים הפחות יפים אצל השופטים. לא מעניין אותה אם קיבלנו החלטה נכונה או לא נכונה, הרי מתי מראיינים אותנו? כשלא ביצענו את המוטל עלינו. אי אפשר להתכחש לכך ששני שלישים מהעונה לא היינו טובים, אבל יו"ר ומנכ"ל האיגוד התכנסו יחד עם הוועדה המקצועית והחליטו לעשות משהו, ששיבוצים יקבלו רק מי שנמצאים בכושר הכי טוב וגם התג הבינלאומי לא היה שיקול".
איך זה בא לידי ביטוי?
משיח: "נפגשנו כמה פעמים בשפיים והתחלנו להתגבש. היה עניין ששופט מנהל משחק כלשהו ולא כולם היו רוצים שהוא יצליח. כשהשופטים הפנימו את מצבם אז האווירה היתה טובה יותר, פרגון".
גרינפלד: "באמצע העונה היתה תחושה שאנחנו יוצאים למשימה כמו של סיירת בצבא, שחייבים לחזור מנצחים, לחזור בשלום. יש מושג שהמציא חיים יעקב: להחנות את האוטובוס בחניון, אז היה לנו חשוב להחנות את האוטובוס בחניון. ראית שאת המשחקים הקריטיים, בעיקר בסוף העונה, העברנו כולנו בשלום והכל הוכרע בדשא על ידי השחקנים".
מה שיזכרו מהעונה הזו זה בעיקר אירועי הדרבי. אוהד שפורץ לדשא ומכה שחקן. אין חשש שדבר כזה יכול לקרות גם לשופט?
מנשה: "הייתי שופט רחבה במשחק הזה. אם תשאל אותי אם אירוע כזה יכול לחזור - אני לא מאמין. לא היינו ערוכים לתרחיש כזה, אבל זה קרה. היום, ברגע שייכנס אוהד לדשא המשחק יופסק מיידית, אבל אז, אני לא מתבייש להודות, לא ידענו מה לעשות".
אוראל: "בשונה ממנשה, לדעתי הכל יכול לקרות. נקלענו למציאות חדשה בארץ. אבל הכל תלוי באבטחה. ככל שהמערכת הזו ומערכת המשפט יראו נוקשות כלפי האלימות והגזענות, הדברים הללו ימוזערו, אולי אפילו לאפס".
אירועי הדרבי התל אביבי שפוצץ // צילום: אלן שיבר
"לוקחים כל קללה כברכה"
כל שופט שתדברו איתו יזכיר לכם שהוא "בסך הכל בן אדם". האירועים על הדשא הולכים איתם גם לחיים הפרטיים. בניגוד לכדורגלנים, אף אחד ביציע לא מודע למתרחש בחייהם. לפני כמעט שלוש שנים איבד אוראל גרינפלד את אחותו בתאונת דרכים, אבל המשיך לשפוט כרגיל. באיגוד השופטים מספרים שעבר תקופה לא קלה, אך ידע לנתק את עצמו בזמן משחקים. "שלוש שנים גרמו לי להתבגר כמו שלושים שנה", מסביר השופט בן ה־33 את התחושות לאחר הטרגדיה.
מנשה, השיפוט השפיע על חייך?
"לפני שלוש שנים שפטתי את הדרבי עם זריקת המוטות מהיציעים. במשך 45 דקות ישבנו בחדר ההלבשה ואחר כך היה לי קשה לצאת מהבית. פה קללות מאנשים, שם איומים, אפילו הילד שלי אמר שמקללים אותו בבית הספר. אבל התפקיד שלנו הוא להמשיך לשפוט גם אם אנחנו לא בכותרות ולא מכירים אותנו ברמה האישית". גרינפלד: "אמא שלי אמרה לי פעם: 'קח כל קללה כברכה', ומאז כך הראש שלי עובד. חוץ מזה, בזמן משחק אנחנו לא שומעים כלום, כמו לימוד נהיגה, זה נקרא ראיית צינור, לא רואים כלום מסביב. אני מפקס גם את הצוות".
איפה אנחנו ביחס לשופטים בחו"ל?
אוראל: "שפטתי באליפות אירופה עד גיל 19 לפני שנה, חצי גמר ספרד נגד צרפת, צפו במשחק הזה 100 מיליון איש בלייב. אבל כששומעים בחוץ ישראל אז חושבים על ביטחון, מלחמות וכו', כשמדברים עם ספרד או ברזיל חושבים כדורגל. במקרה הזה היו שופטים ממדינות הכדורגל המובילות, אבל בסוף שפטתי חצי גמר. כששמים אותנו שווים מול שווים, לרוב אנחנו מובילים".
מנשה: "בארץ לא מתעסקים בכדורגל, מתעסקים במסביב. הרבה פעמים, כשרמת המשחק נמוכה מתעסקים בנו. לזכותו של המנכ"ל יריב טפר ייאמר שהוא גילה פתיחות עם התקשורת, וגם אחרי טעויות הוא עלה לשידור ושם את הדברים על השולחן. גילינו שקיפות".
יש עתיד לשופטים בארץ?
אוראל: "כל עוד יהיה מנדט לאיגוד השופטים מההתאחדות לכדורגל וייתנו אפשרות להשקיע בדור הצעיר, יהיה עתיד מצוין כי גם אנחנו נירתם לעניין".
מנשה: "יש באיגוד השופטים פרויקט מצוינות ויש אחריות על הנושא הזה. אני מאמין שנראה שופט ישראלי במפעל אירופי, אבל לא בתקופה הקרובה. זה ייקח עוד חמש או שש שנים לפחות".
"היה קשה לצאת מהבית, הרבה קללות ואיומים" // צילום: עמי שומן
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו