השפל. הדבר הראשון שתפס את העין כשהשחקנים עלו למגרש בדרבי האדומות בטרנר, הוא המספר 15 על הגב של דור מיכה. מספר שהיה כל כך מזוהה איתו בימים היפים שלו במדים הצהובים, מספר שתומר יוספי פינה כשעבר וכבש בשביל הפועל חיפה, ומספר שמיכה העדיף על פני המספר 10 שעבר לתומר חמד. אני פחות מאמין במספרים ומזלות, אבל שינוי המספר כאילו החזיר את מיכה לימיו היפים ביותר במכבי ת"א. הוא רקד על המגרש והפך את הפועל ב"ש מקבוצה פיזית ויעילה למבריקה וקטלנית.
ברדה עלה ב-4:3:3, כששאפי המצוין מתחיל על הספסל וסלמאני מקבל עוד הזדמנות בהרכב, מבחינתו אולי הזדמנות אחרונה. ב"ש רקדה על המגרש וברדה שוב הראה איזה מאמן נהדר מתפתח פה. מי שהראו זאת הכי טוב הם רועי גורדנה הנהדר, שי אליאס שלא מפסיק להשתדרג ושגיב יחזקאל שהופך את האגף הימני של ב"ש לכוח התקפי שכל קבוצה חייבת להיערך לקראתו.
אבל עם כל הכבוד לב"ש וברדה ויש המון כבוד, הסיפור הגדול הוא הפועל ת"א. דראפיץ', מאמן שאוהב ליזום, לתקוף וללחוץ, ניסה לבוא לטרנר וללחוץ את ב"ש על כל המגרש, שחקן על שחקן, במערך של 3:2:3:2, ניסיון שהיה ברור מהר מאוד שנידון לכישלון. ב"ש רקדה על המגרש וכל פעם ששחקן שלה שבר את הלחץ בכדרור (יחזקאל) או במסירה חכמה (מיכה) לתנועה טובה, ההגנה של דראפיץ' התפרקה. למרות שהבעיות הלא פשוטות בסגנון התגלו די מהר, הפועל לא עשתה שינויים במהלך המחצית הראשונה.
את המחצית השנייה פתחה הפועל ת"א עם חילוף כפול, אבל זה לא עזר לעצור את ההתפרקות ההגנתית והשער המוקדם של חמד, המחליף מהצד השני, שהגיע אחרי מהלך שהתחיל עם עוד כדור מבריק של מיכה, ששבר לחלוטין את הפועל ת"א והוביל אותה לתבוסה הגדולה בתולדותיה.
ההפסד בטרנר הוא רגע קשה מאוד לשחקני, מאמני, מנהלי וכמובן אוהדי הפועל ת"א ועכשיו נשאלת השאלה לאן לוקחים את זה מפה. מאמן אחד כבר הוחלף העונה וכנראה שהבעיות הן פחות על הקווים ובעיקר בסגל ובסגנון שהקבוצה רוצה ושואפת לשחק. אם דראפיץ' לא איבד את השחקנים, השינוי בהחלט אפשרי מבפנים, כשהפועל חיפה היא דוגמא טובה לכך, קבוצה שהובסה בדרבי, נראתה אבודה לחלוטין גם אחרי חילוף המאמנים, איכשהו הצליחה לחבר שני ניצחונות ומוצאת את עצמה בין שש הראשונות.
בסופו של דבר, המשחק מול ב"ש לא מייצג את הליגה שהפועל משחקת בה העונה, היא צריכה לצבור נקודות מול 10 הקבוצות שהן לא מכבי חיפה, מכבי ת"א והפועל ב"ש (שם כל נקודה זה בונוס) וזה בהחלט אפשרי, גם בבוקר כזה שנראה לכל מי שאוהב את המועדון כבוקר שממנו לא ניתן לקום.
יש להפועל צוות מקצועי מספיק טוב, שיכול לעשות את השינוי מבפנים, יחד עם עזרה של ההנהלה בשדרוג הסגל (לא שינוי רדיקלי, 2-3 שחקנים), גם כדי לשנות אווירה ולהכניס דם חדש. בליגה כל כך רנדומלית וצפופה מהמקום הרביעי והלאה, יכול להיות שעוד חודש נמצא את הפועל בפלייאוף העליון, אבל כדי שזה יקרה, הצוות המקצועי צריך לעשות שינוי בגישה כלפי השחקנים, בהחלטות עם מי ללכת ולהתאים את הטקטיקה למצב הביטחון של השחקנים. זה בהחלט אפשרי מבחינתם.
החדש. העונה של מכבי תל אביב עד כה מעט משקרת. מצד אחד, יש לה את ההתקפה הפורה בליגה וההגנה הטובה ביותר בפער ניכר; מנגד, ניכר היה שהמאמן ולאדן איביץ' לא שלם עם הסגל שלו, לא אהב את המערך שהסגל הזה כפה עליו, ובשני המפגשים הישירים מול הטוענת לכתר מכבי חיפה, שאמנם היו מחוץ לבלומפילד, הוא התבטל והפסיד.
אז איביץ' הלך, והגיע אייטור קראנקה - מאמן הרבה יותר מנוסה, שעבד תחת מוריניו שלוש שנים, הצליח מאוד במידלסברו ואיתה עלה לפרמייר ליג, אבל פחות הצליח בקדנציות האחרונות שלו בברמינגהאם (30.6 אחוזי הצלחה) וגראנדה.
בניגוד לעונה שעברה, מכבי ת"א היתה מוכנה לעזיבה של איביץ' ולא נשארה יום אחד עם מאמן זמני, מה שמראה שלקחים הופקו ובקבוצה היו מוכנים למהלך. השאלה אם המאמן שנבחר מתאים לסגל שיש במועדון.
מבחינה טקטית, קראנקה למד המון ממוריניו, וברוב הקריירה שלו שיחק 4:2:3:1 כמו מורו ורבו (שגם הוא השתנה והיום מרבה לשחק עם שלושה בלמים ברומא). ברמינגהאם היתה הקבוצה היחידה שבה הוא פתח בחלק מהמשחקים במערך של שלושה בלמים ולא ניצח פעם אחת.
צריך להביא בחשבון שיש הבדל עצום בין לאמן קבוצת צמרת סופר־דומיננטית בליגה שלנו, לקבוצת מרכז טבלה בליגה קשה כמו הצ'מפיונשיפ. פה קראנקה ייבחן בעיקר בקרבות הישירים מול הפועל ב"ש וכמובן מול מכבי חיפה, כי שם תוכרע האליפות.
במשחק הראשון שלו הספרדי לא ביצע שינוי טקטי, ובצדק מוחלט. מבחינתו, עדיף לרוץ עם מה שהשחקנים רגילים אליו, ובמקביל לתרגל באימונים ולהעביר את הדגשים שלו ורק כשהקבוצה מוכנה לעשות את השינוי. כמו כן, הוא הלך עם הגווארדיה הוותיקה: ייני, ג'ראלדש, גלזר (פרץ יחזור להרכב, לא שיחק בשל סכנה לצהוב חמישי), גולסה וכמובן הקפטן זהבי.
הסגל של מכבי ת"א, שכולל שני חלוצים נהדרים ואפס שחקני כנף טבעיים בכושר טוב, יקשה מאוד על קראנקה לעבור למערך שהוא רגיל אליו (4:2:3:1), אבל יש לו עוד אפשרויות: 4:4:2 יהלום עם גלוך מאחורי שני חלוצים, מערך שקרסטאיץ' השתמש בו, הוא בהחלט אפשרות טובה ויהיה מעניין לראות אם קראנקה ינסה דברים שונים מאלו שאיביץ' עשה, בטח במשחקים מול הגדולות.
אז מול אשדוד זה נראה קל. יובאנוביץ' שוב הראה שהוא החלוץ הטוב בליגה, זהבי המשיך בכושר הטוב מאז החזרה מהפגרה וזה הספיק לניצחון קליל, רגע לפני שלישיית משחקים שאולי תקבע את גורל העונה של מכבי ת"א - בית"ר בטדי, חיפה בבלומפילד ודרבי. אחרי המשחקים הללו, גם קראנקה יבין לאן הוא הגיע ולאיזה כיוון תלך הקבוצה שלו העונה.
התיקון. הרגע הקשה בקריירה של זיו אריה הגיעה בדרבי של העונה שעברה. אז הוא עשה חילוף, העלה זר שישי לכר הדשא, וכמה דקות לאחר מכן אחד הזרים שכבר היו על המגרש, אונדריי באצ'ו, כבש וחגג שער שוויון, שהפך את החילוף של אריה מקומי לטרגי מבחינתו ומבחינת המועדון.
והנה השנה, הגיע התיקון בשני חלקים: בדרבי הראשון, אילוז' יאו, שהיה אחד מששת הזרים בעונה שעברה, כבש את שער הניצחון; ובשבת, המחליף של אריה, אופק ביטון, הבקיע שער דרמטי כשקבוצתו בעשרה שחקנים, ושלח את אריה להתלוצץ איתו כשהוא מחייך מאוזן לאוזן במסיבת העיתונאים אחרי המשחק.
הפועל ירושלים ממשיכה להתקרב להבטחת מקום בפלייאוף העליון, למרות פתיחה מגומגמת של הסיבוב השני, שמבחינתה זה שווה ערך לאליפות. בית"ר אמנם כאבה מאוד את הנאיביות שלה בהגנה ואובדן שתי הנקודות, אבל יש לה המון סיבות להיות מאוד מרוצה: היא מתגבשת, שווה שער ויותר בכל משחק, שועה ממשיך לפרוח תחת אבוקסיס עם בישול עשירי העונה, והשילוב שלו עם אספרייה וניקולאסקו (שאם היה משחק בדרבי סביר שבית"ר היתה מנצחת) הוא מהטובים בליגה. אז למרות התיקו, נראה שבית"ר נמצאת מרחק של שני שחקני הגנה טובים מלסיים את העונה במקום הרביעי.
