"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
המסמר האחרון בארון
מי שהיה לדובר בית"ר ירושלים במשך חמש שנים ואוהד שרוף של הקבוצה מגיל תשע מאס מההתנהלות של אוהדי הקבוצה • על אותם המתפרעים: "הם עכשיו כוכבי יוטיוב, לא אכפת להם מהמועדון" • בית"ר טהורה מאוהדים נורמטיבים, כך הוא אומר לבסוף
צילום: אלן שיבר // אוהדי בית"ר והשלט הגזעני שהצית את האש

המסמר האחרון בארון

מי שהיה לדובר בית"ר ירושלים במשך חמש שנים ואוהד שרוף של הקבוצה מגיל תשע מאס מההתנהלות של אוהדי הקבוצה • על אותם המתפרעים: "הם עכשיו כוכבי יוטיוב, לא אכפת להם מהמועדון" • בית"ר טהורה מאוהדים נורמטיבים, כך הוא אומר לבסוף

אסף שקד
, עודכן

4 מאי 2013 - בית"ר ירושלים התארחה בסכנין. זה היה המשחק האחרון שלי כדובר המועדון אחרי חמש שנים וגם המשחק האחרון כאוהד שרוף שמלווה את הקבוצה מגיל 9. במהלך החודשים שקדמו למשחק שנעל את העונה, לה פמיליה אירגנו מחאה נגד ההנהלה שהייתי חלק ממנה. אותם אוהדים דאגו למרר לי את החיים, לאיים עלי, לקלל בכל הזדמנות ולגרום לי להתרחק מהקבוצה שעליה גדלתי. אחרי סכנין אמרתי לעצמי "פרק מרתק בחיים הסתיים, הגיע הזמן להתנתק ולו במעט, גם אם זה קשה".

מאז חלפו שנתיים שבהן צפיתי מהצד. צפיתי איך הנהלת הקבוצה בראשות אלי טביב שולחת יד לפמיליה ומחבקת אותם. צפיתי ושמעתי את החיזוקים שההנהלה נתנה לאוהדים המתפרעים בתקשורת. חיזוקים שיצאו מפיו של מי שטרם כניסתו לתפקיד סלד מאותם אוהדים, אך נתן להם חיבוק מייד כשקיבל את המפתחות. מאז נמנעתי להביע דעה על בית"ר. הפכתי לאוהד בהקפאה, כזה שמדי פעם רואה משחקים בטלוויזיה, אבל כבר לא מרגיש שייך. בית"ר שגדלתי עליה נעלמה, בית"ר "לה פמיליה" טביב תפסה את מקומה. ניסו לשכנע אותי לחזור למגרשים - סירבתי בנימוס.

התפרעות האוהדים בבלגיה היתה צפויה, אך לבטח לא חמורה יותר ממקרים קודמים. אירועי הצ'צ'נים בתחילת שנת 2013 היו חמורים הרבה יותר. גם אז התקשורת, המפכ"ל ושרי ממשלה קפצו והבטיחו לטפל בתופעה. הבטחות לחוד ומציאות לחוד.

כמה חודשים לאחר מכן הגיע טביב שאימץ לחיקו את המפלצת ואף דאג שתגדל יותר. גם הפעם המנטרה תחזור על עצמה. לה פמיליה שמים עצמם מעל המועדון. הסמל שלהם מעל לסמל של המועדון. מטרות הארגון מעל מטרות המועדון.

האוהדים שטסו לבלגיה והשליכו את האבוקות לדשא בידיעה שפעולה זאת תגרור עונש קשה, עשו זאת כדי שיום למחרת כל העולם ידבר עליהם. הם עכשיו כוכבי יו־טיוב מטעם עצמם. לא באמת אכפת להם מהמועדון, לא מהנזקים, גם לא מכך שבעל הבית עלול לעזוב. אלו אותם אוהדים שדואגים שנים להרחיק מהיציעים אוהדים שלא חושבים כמוהם. אלו שגדלו ביציעי ימק"א והיום לא יכולים להביא את ילדיהם ליציעי טדי.

האירועים בבלגיה היו המסמר האחרון בארון. הקבוצה המפוארת איננה עוד, אבל הגאווה והכבוד של אותם אוהדים שטסו וחבריהם שנותרו בארץ עלו לשיא. אפילו בעל בית שחיבק אותם הרים ידיים. התקווה ולו הקטנה ביותר נגוזה.

ב־26 בינואר 2013 הניפו אוהדי הלה פמיליה שלט שבו נכתב "בית"ר טהורה לעד". היום השלט הזה תופס משנה תוקף: בית"ר טהורה לעד מאוהדים נורמטיביים, בית"ר טהורה לעד ממשקיעים פוטנציאליים ובעלי הון, בית"ר טהורה לעד מההוד ומההדר שאפיינו אותה לאורך שנים, בית"ר טהורה לעד מכל מי שלא מוכן לקבל אלימות, גזענות ואת המרות של ארגון האוהדים.

israelhayom

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...