אחיין שלי, עוד תזכה לראות הפועל תל אביב טובה יותר
אני אוהב את אצטדיון הי"א באשדוד ללא כל סיבה, אחרת לא מובן מדוע לקחתי ילד קטן ותמים כדי לראות את האדומים לא משחקים כדורגל, ואת השכנים אוכלים כריות עם חלב במרפסות • עוד ניסינו להשלות את עצמנו שהמצב קשה אך יציב, ואז הגיעה הדקה ה-90 • טור אוהד
נסענו לאשדוד, הרגשה מוזרה שקיבלנו את הזכות להיכנס לאצטדיון ולתמוך בקבוצה שלנו. בכל זאת, אסופת עבריינים שמעיזה ללבוש בגדי כדורגל וחלילהלעודד את הקבוצה שלהם.
אפילו את האחיין שלי הבאתי למשחק, ילד קטן ותמים שעוד לא מבין לאן הכנסתי אותו. בטוח שבעתיד הוא עוד יקלל אותיעל זה, ולא מעט.
אבל הייתי חייב להביא אותו לאצטדיון הי"א הבלתי נגמר. בצורה לא מוסברת אני פשוט אוהב את האצטדיון הזה, כבר לא מייצרים כאלה. לא יודע מה גורם לי כל כך להתאהב - אם זה הבניינים מסביב שאפשר לראות את השכנים יושבים על אדן החלון ורואים את המשחק תוך כדי שהם מנשנשים להם כריות עם חלב, וזה מרגיש כמו המקום הכי טוב באצטדיון. אולי זה הקיוסק עם הקדמה הטכנולוגית שמאפשר לשלם בביט במזנון, או חדרי ההלבשה שמרגישים כמו איזה חדר מלא במיטות קומותיים בלי מזרנים במוצב צבאי נטוש.
לא יודע להסביר למה אני כל כך אוהב את האצטדיון הזה, אבל כנראה שכמוני יש עוד הרבה אוהדי הפועל שממש אוהבים את האצטדיון, כי אחרת אני לא מצליח להבין את הסיבה שהגיעו כל כך הרבה אוהדים לראות את קבוצת הכדורגל הזאת. אם אפשר לקרוא לה ככה.
לדעתי דראפיץ' הוא לא מאמן כדורגל - הוא מדען. כל הזמן עושה ניסויים, מנסה מערכים, מנסה הרכבים, מנסה חילופים.
אני חייב להודות - הפועל נראתה בהתחלה לא רע, גם לא טוב, אבל זה הרבה מעבר למה שהורגלנו. דראפיץ' החליט שהמשחק לא ייגמר בתיקו - או שננצח או שנפסיד. חילופים יותר תמוהים מאנשים שהצביעו להדר מוכתר בבחירות נתנו לאשדוד את כל השטח לצאת להתקפות מעבר ולנסות לעקוץ.
והנה, בדקה ה-90 קיבלנו גול, הקוון כבר רץ ונופף בדגל כאילו יום העצמאות, ולרגע כבר נשמעה אנחת רווחה ביציע, ואתה מתחיל לשקר לעצמך שבכל זאת אשדוד בחוץ, משחק מאוד קשה ותיקו במצבנו זה לגיטימי.
אבל אז הגיע הרגע המקולל הזה. השופט שם את היד על האוזנייה, והנה מתחילה לה הדקה הארוכה בעולם. מרגיש כמו אדם שנידון למוות ויושב על הכיסא ורק מחכה שילחצו על הכפתור. כולם בווטסאפ מנסים לברר עם החברים בבית ולהתכונן נפשית למה שהולך לבוא. בום, השופט שורק ומצביע על האמצע. עוד לא הפסקתי להתאושש מההלם והמשחק נגמר.
בדרך לאוטו הייתי צריך לנסות להרגיע את האחיין החמוד שלי שהתייפח בבכי, אבל בסדר - כבר מגיל קטן הוא צריך להבין מה המשמעות של לאהוד הפועל. מקווה שיזכה לראות רגעים יפים יותר של הקבוצה שלנו. יאללה הפועל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו